"הלוי אשר בשעריך"
"לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך וכל נדרך אשר תדור ונדבתך ותרומת ידיך כי אם לפני ה' אלוקיך תאכלנו במקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך ושמחת לפני ה' אלוהיך בכל משלח ידך. השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך"(דברים יב. יח-יט) רש"י מסביר "והלוי אשר בשעריך אם אין לך לתת לו מחלקו כגון מעשר ראשון, תן לו מעשר עני. אין לך מעשר עני- הזמינהו על שלמך…. אבל בגולה אינך מוזהר עליו יותר מעניי ישראל"
מסביר שיפתי חכמים "לפי שבארץ ישראל יש לישראל נחלות וללוי אין נחלות, ולכן צריכים שיתנו עיניהם עליו אבל בגולה אין לישראל נחלה כמו שאין ללוי נחלה"
נשאלת השאלה, מה עשה הלוי שנמנעה ממנו נחלה? למה צריך להיות נצרך כעני העומד בפתח? האם זאת היא ההבטחה שהבטיח ה' שאמר "ה' הוא נחלתו" היה עדיף ללוי לקבל נחלה, לעבוד ולהרוויח את לחמו בכבוד בלי טובות של אף אחד. למה הוא צריך לקבל תרומות כגון מעשר ראשון? שיהיה לו שדה והוא בעצמו יתן לעניים! לא מובן המיקום שה' שם את הלוים, לכאורה הם צריכים להיות מיוחסים וכמוהן גם הכוהנים.
אלא מסבירה לנו התורה הקדושה, עובדי ה' באמת צריכים רוח שפלה, צריכים הם להיות ענווים. שבירת הגאווה והתאוות הן הבסיס לעבודת ה' אמיתית. אם רוצים אתם לעבוד את ה' באמת ולא את עצמכם, צריכים אתם לשבר את מידת הגאווה! הכהן הגדול בכבודו ובעצמו מפנה את הזבל מעל המזבח. אין גבוהות וגדלות לפני ה'. שררה ומנוי של הנהגה ורבנות אינה אלא עבדות! מתוך מעמדם של הלויים ניתן להבין קצת את מהות עבודת השם השלמה והנכונה. ככל שהאדם מיוחס יותר כך יש כלפיו תביעה גדולה יותר. הלוויים אשר בם בחר ה' לשמשו, לכאורה היו צריכים לקבל את הנחלה הכי מובחרת בארץ-ישראל, אך למעשה נושלו מכל נחלה…. ה' הוא נחלתם.
העיוות שקורה היום, שאדם תופס את ההנהגה לשם שררה וכבוד מנוגדת בתכלית לאמת. השררה היא עבדות. הכבוד שבא עם השררה הוא חיצוני ולא פנימי, מכיוון שאין גדלות ואין גבוהות לפני ה'. ה' הוא מלך הכבוד ולא יאתה הכבוד. לנו הקטנים הכבוד לשמשו באמת. שנזכה בעזרת ה'
(טל יקותיאלי. לע"נ מו"ר אבי גד בן אסתר הכ"מ)