"ושמרת את המצווה"
"ושמרת את המצווה את החוקים ואת המשפטים אשר אנוכי מצווך היום לעשותם"( דברים ז. יא)
למה בסוף פרשת ואתחנן בוחר משה לסיים ביחיד "את המצווה" בעוד שהחלק השני של הפסוק הינו ברבים "חוקים ומשפטים". היה צריך לומר את כל הפסוק או ביחיד או ברבים. לכאורה לאחר כל כך הרבה מצוות המפורטות בפרשה היה צריך לכתוב מצוות ולא מצווה.
חלק קטן מהמצוות המפורטות בפרשה: לא להתחתן עם יושבי הארץ, להוריש את יושבי הארץ, לא תחונם, שבירת מצבותיהם, גידוע אשירותיהם, שריפת אלוההם באש, לא תלכו אחרי אלוהים אחרים, לא תנסו את ה' ועוד ועוד ועוד. אלא רצה משה רבינו לחזק את ידם של ישראל, שיתכן וקיבלו רפיון ידיים, מכל המצוות החוקים והמשפטים, ואמר להם אל תתבלבלו לא עליך המלאכה לגמור אבל אין אתה בן חורין להיבטל ממנה. מה אני מבקש מכם לכאורה רק מצווה אחת! קשה לקיים מצווה אחת? בוודאי שלא! הבטיח להם משה רבינו, מצווה גוררת מצווה. תתחילו עם מצווה אחת עד שתקיימו את כל החוקים ואת כל המשפטים. תפתחו פתח, והקדוש ברוך הוא ישלים ויעזור שתזכו לשמור את כל החוקים ואת כל המשפטים ולבסוף גם את כל המצוות.
(טל יקותיאלי. לע"נ מו"ר אבי גד בן אסתר ז"ל הכ"מ)