סנגוריה מוסתרת
"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב" (דברים א.א)
ידוע ומפורסם מה שאמר רש"י על הפסוק- שהוכיח משה את עם ישראל לפי שהכעיסו את ה' סתם את הדברים והזכירם ברמז- מפני כבודן של ישראל. יש מילה אחת שנקראת באופן מוזר "מול" עם חולם, למה נוקדה מילה זו בחולם ולא עם שורוק או קובוץ? כל המפרשים מפרשים את המילה, למרות הניקוד המוזר, כפשטה "מול סוף" בבואם לסוף מפרש רש"י, או כלפי ים סוף כפי שמפרש אונקלוס. בעל הטורים לעומת זאת מזהה את המילה בניקוד המוזר הוא מסביר:" מול ב' ואידך מול את בני ישראל וגומר חמישה דברים נאמרו בקנה: אין מוהלים בו, ואין חותכים בו בשר, ואין שוחטים בו, ואין מקנחים בו, ואין מחצצים בו שיניים כדיאיתא במסכת חולין. וזה שאמר לו הקדוש ברוך הוא ליהושע: עשה לך חרבות צורים ואל תמול בהקנה הגדל בסוף. פירוש באגם. וזהו מול סוף -מול את בני ישראל!"
בעל התורים מסביר שביקש ה' ממשה שימול את בני ישראל.
נראה לפרש שבתוך התוכחה המסותרת הגדיל משה וגם הכניס סנגוריה מוסתרת !!
מסנגר משה רבנו עליו השלום על עם ישראל בתחילת דברי תוכחתו. הוא מסביר למה נפלו בני ישראל במדבר כל כך הרבה פעמים: כי לא היו לי נמולים!! כשהערלה חופפת על הברית- ישנה ערלת לב המכהה את החושים וגורמת לאדם לעשות טעויות! ולהיות רחוק מה'. לכן בחר משה לנקד את המילה מול בחולם, לסנגר על עם ישראל!
ישאל השואל: הרי חטא העגל, המרגלים, וקרח היו בשנה הראשונה והשניה לצאתם ממצריים ורובם היו נמולים?…מסביר לנו משה היו עוד סיבות לסנגר על עם ישראל: "ודי זהב"- מרוב זהב שהיה להם גבה ליבם וחטאו חטאים אלו.. יוצא שגם האשמת "ודי זהב" ניתנת להתפרש כסנגוריה ולא כקטגוריה כפי שניתן היה להבין מדברי רש"י.
אשרינו מה טוב חלקנו על מנהיגים שכאלו שמלמדים זכות על עם ישראל והגם שמוכחים את העם עושים זאת בתוכחה מסותרת הכוללת בתוכה גם סנגוריה!!
(טל יקותיאלי. לע"נ מו"ר אבי גד בן אסתר הכ"מ)