מה תרצה להיות שתהיה גדול? נביא

הדפסה הדפסה

מתארת התורה: "כִּי לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא נִתַּן לָהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם כו, סב) בדומה למה שנאמר על שבט לוי: "וּלְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלָה ד' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא נַחֲלָתָם" (יהושע יג, לג), ללמדנו על רמת הניתוק שלהם מחיי החומריות והגשמיות ששייכת לעוה"ז ועד כמה מחוברים ודבקים הם ב-ד' יתברך, לנצח, לאינסוף ולעוה"ב כבר בעוה"ז. ניתן לקבל מכאן רמז לכך שפינחס הוא אליהו הנביא, והרי שניהם דמויות נצחיות שדומות מאוד זו לזו, כשיש לא מעט רמזים שמעידים על מידת הקרבה והדבקות שלהם ב-ד' יתברך ולעובדת היותם בני העוה"ב:

מספר הדמויות שתיקן פינחס במעשהו הוא 4 כמניין האותיות בשם הוי'ה ושם אדנות, וגם מספר בניו של אהרן הכהן הם 4, שהרי הנשמות של שתיים מהם התעברו בו. לפינחס ולאליהו יש תכונה משותפת והיא מידת הקנאה שלהם כלפי ד' ובכך הם דומים לו יתברך, כשעל מידת קנאותו של הקב"ה ניתן ללמוד מכמה פסוקים, לדוגמא: "כִּי ד' קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא" (שמות לד, יד), וכמו כן דומים שניהם במידת הנקמנות וגם בכך דומים הם לקונם, ככתוב: "אֵל נְקָמוֹת ד' אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ" (תהלים צד, א).

הרצח שביצע פינחס דרש ממנו להביא לידי ביטוי ולהוציא את מידת האכזריות, אך גם כאן הצליח למצוא את צד הקדושה שבה, שהרי בקריעת ים סוף גם הקב"ה הרג אלפי מצרים בארבע מיתות בית דין – סקילה, שריפה, הרג וחנק, וכמובן שעשה את זה מתוך קדושה מאחר וזה היה התיקון שלהם כמו של עמלק יחד עם כל הרשעה, הטומאה והשקר שעתידים להיעלם מהעולם, וניתן להגדיר את זה כחסד שבגבורה. כמו כן נדרש פינחס להפגין עזות וחוצפה כשפנה לגדול הדור, איש האלוקים, משה רבינו, והוכיח אותו בנוגע למעשהו של זמרי בן סלוא, אך גם אלה היו מתוך קדושה ולשם שמים בצורה ראויה ורצויה שעושה הרבה נחת רוח ל-ד' יתברך. כל אלה ממחישים לנו עד כמה יכול האדם לשעבד אף את יצרו הרע ולהשתמש בכוחותיו האדירים לעשיית רצון ד' יתברך בצורה נקיה וטהורה. חלילה לנו לחשוב שמעתה ואילך מצפה מאיתנו ד' ללבוש רק את חליפת הדין ולחפש באילו חוטאים ועוברי עבירות אפשר לפגוע כדי לשמח את אבינו מלכנו מחד ומאידך בשעת הצורך ורק לאחר שמתייעצים ומקבלים אישור מתלמיד חכם אל לו לאדם למנוע מעצמו להופיע את מידת הגבורה של ד' יתברך. אמר אחד הרבנים שמאחר ופינחס התחבר למידת הגבורה בצורה כה עמוקה ועצמתית רצה הקב"ה להחזיר אותו חזרה לאיזון הנפשי הנכון ביחד עם מידת החסד, וזאת אחת הסיבות שהעניק לו את ברית השלום. עכ"ל. שהרי אחד הדברים עליהם מקפידים כל עובדי ד' הוא למתק את הגבורות בחסדים, ו"שלום" הוא אחד משמות ד' וגם בכך ניתן למצוא רמז לכך שפינחס חיבר את עצמו במעשהו לנצח ולאינסוף.

על טהרת לבו וכונותיו של פינחס ניתן לקבל רמז מהפסוק: "וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר כה, ח), כשאמנם הפירוש של "הקבה" הוא אוהל אך לא ניתן להתעלם מכך שזה נראה בדיוק כמו "הקב"ה", ומכאן שבמעשהו הוא בא אל הקב"ה ולראיה שהוא ביקש אישור למעשיו מגדול הדור שהיה הכי קרוב לאלוקים ומיד לאחר מכן "וידקר", היינו שמעשהו היה מיושר ומבוטל ל-ד' ולרצונו יתברך, כשהעובדה שהמגפה נעצרה בסמוך לכך מהוה ראיה נוספת לכך שמעשהו הביא את הישועה לכל עם ישראל ובכך לעולם כולו.

ניתן להתרשם מגדולתם של פינחס ואליהו לקחת תכונות שמיוחסות ומנותבות בדר"כ למקומות שליליים, להצליח להתחבר לצד הקדושה שלהן ולעשות בהן שימוש חיובי וראוי מתוך מצוה ולשם שמים, שהרי לעומתם יש לא מעט אנשים שמתוך חוסר בקיאותם בהלכות התורה הם "מצליחים" לפגום ולקלקל במעשים שמיוחסים בדר"כ לדברים חיוביים כמו צדקה וחסד. מראשי התיבות של אותם דברים שרוב בני האדם עושים אותם מצד האיסור אך פינחס עשה אותם בהיתר ומתוך קדושה מקבלים רמז לכך שבזכות זה ניקה הקב"ה את עם ישראל מעוונותיהם: "אנקה": אכזריות, נקמה, קנאה, הורה הלכה בפני רבו.

פרשת פינחס מתפרשת על פני 2 פרשיות, מתחילה בבלק ומסתיימת בפינחס ו-2 הוא הרי המספר שמסמל את מיעוט הריבוי ממנו מתחילים לדבר בלשון רבים כמו בשורש "ברך", וכמו ש-2 (ב) באחדות, כך 20 (כ) בעשרות ו-200 (ר) במאות מסמלים את מיעוט הריבוי, וזאת כרמז נוסף לעניין.

יודעים אנו שלעתיד לבוא אחד מתנאי הקבלה לבית מדרשו של המשיח יהיה להיות בעל יכולת להוציא מעז מתוק, היינו למצוא את האור שגלום בתוך החושך ואת החסד שנמצא במידת הדין, ואת המבחן הזה עבר פינחס בהצלחה רבה, והוכיח בכך שהוא אכן ראוי ומתאים להשתייך וללמוד בבית המדרש העליון הזה. רמז נוסף לכך שפינחס הוא בן העוה"ב, עולם הנצח והאינסוף, מוצאים בס"ת של "בן העולם הבא" מהם מתקבל "אמן" שעולה כמניין שם הוי'ה ושם אדנות בגימ'. והרב הרצל חודר אומר שר"ת פינחס בן אלעזר בן אהרן 91 בתוספת מנין המילים. ע"כ. אלא אם נוסיף לר"ת גם את האות הראשונה של הכהן ואז זה יצא בדיוק. וכמו שכותב הבן איש חי גם כמניין "מוח לב" בתוספת מספר האותיות (5) בהקשר למשה רבינו ע"ה (פרשת "בהעלותך" שנה א'). עכ"ל. ללמדנו עד כמה הצליח פינחס לכוון הן את מוחו והן את לבו, שני המקומות העיקריים שמהוים את מקום משכן ד' באדם, לצורך ביצוע המשימה האלוקית במסירות נפש מלאה. שנזכה כולנו בעה"י.

(נשלח ע"י ברוך עינב)

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט
  • הנני נותן לו את בריתי שלום
  • ברכת השלום
  • קנאה וכהונה לה'
  • בנות צלפחד
  • פינחס הוא אליהו הנביא
  • היחס בין חומרת העריות לעבודה זרה
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.