ויקצוף משה על פיקודי החייל
"ויקצוף משה על פיקודי החייל שרי אלפים ושרי מאות הבאים מצבא המלחמה,ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה!"
למה כעס משה? איפה נאמר שצריך להרוג כל נקבה? ואם היה צריך להרוג כל נקבה למה משה מבקש מהם לעשות מיון בנקבה הראויה להבעל ושאינה ראויה להבעל? כפי שמובא במסכת יבמות ס: "העבירום לפני הציץ כל שפניה מוריקות בידוע שהיא ראויה להבעל, כל שאין פניה מוריקות בידוע שאינה ראויה להבעל."
ועל מי כועס משה, על פנחס בן אלעזר הכהן, הקנאי הגדול! היש ספק בנאמנותו וקנאתו של פנחס על שלא ביצע את משימתו?
ה' אמר למשה "נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים" ( במדבר לא.ב) משה אומר לעם "החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין". איפה כתוב לא להחיות כל נשמה? ואם כבר לא החיו למה מיינו את הנקבות בראויה להבעל או שאינה ראויה להיבעל?
מסביר הכלי יקר ששלח משה את פנחס והיה בטוח בו שלא יהיה חס עליהם ולא ישאיר להם שורש וענף כאשר החילות להפיל אותה- כי הפיל כזבי בת מלך- כן יפלו כולם לפניך.
אם כן,למה כעס משה? הרי פנחס ואנשי הצבא דנו בדבר ופטרום ממיתה מטעם שהנשים כפופות לבעליהם, ולאבותיהם, ואנוסים המה. כפי שמסביר אור החיים. אבל משה רבנו תירץ את כעסו באומרו "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסור מעל בה' על דבר פעור"( במדבר לא. טז) מובן הדבר, שלא היה עלינו לחייב אותן, במידה והיו עושות רק את מעשה הזנות שזה היה במצוות גדוליהם, והיו אנוסות. אבל הן הגדילו ועשו בנוסף מעשה אחר שהוא מעשה פעור! נמצא שמכשול עבודה זרה היה דוקא מהנשים.
אם כן נשאלת השאלה: איך פנחס לא ראה מה שהיה כל כך ברור למשה רבנו?
נראה לפרש מה שסביר הכלי יקר כי פנחס היה שונא להם מצד המכירה שמכרו את יוסף מצרימה -מקום המיוחד לזנות, והלך לנקום נקמת יוסף אבי אימו כמו שפירש רש"י. ועתה אחזו המדיניים מעשה אבותיהם בידיהם להכשיל ישראל בזנות. ולפי שהתחיל במצווה הוא יגמור היינו שסימן מסר לו כאשר החילות להפיל אותה, כי הפיל את כזבי בת מלך, כך נפול יפלו כולם לפניך.
אם כן, כמובן למה לא ראה פנחס הקנאי מה שראה משה- מכיוון שהיה קנאי על מידת הזנות, ואילו הנשים שהיו האנוסות בדבר מן הדין לא היה להם להרוג אותם אלא על דבר פעור וזו לא הייתה הנקודה הפנימית של פנחס. פנחס הוא מלכות, עטרת היסוד, זו הייתה הנקודה הפנימית שלו. כפי שידוע – פנחס הוא אליהו, ולכן מגיע לברית המילה כפי שנאמר בפרקי דרבי אליעזר פרק כח " נמלט ועמד אליהו ז"ל וברח לו להר חורב, שנאמר ויקום ויאכל וישתה. ושם נגלה לו הקדוש ברוך הוא ואמר לו: "מה לך פה אליהו" קנא קנאתי, אמר לו לעולם אתה מקנא. קנאת בשיטים על גילוי עריות שנאמר פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן. וכאן קנאת, חייך שאין עושים ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך."
וכן מובא בגמרא(שבת קיח:) אמר לה רב יוסף לרב יוסף ברה דרבה, אבוך במאי היה זהיר טפי? אביך במה היה נזהר ביותר? אמר לו במצוות ציצית. וכי רק במצוות ציצית היה נזהר? אלא זאת הנקודה הפנימית שלו שבה הוא היה זהיר ביותר.
מסביר המגיד מישרים בקנאו את קנאתי פנחס קנא את אותה קנאה כיוון שהתלבש במלכות וקנא הקנאה שלה ממש. וזה מה שכתוב "בתוכם" כלומר הוא התלבש בתוך "מ" שהיא מלכות ולכן הוא קנא קנאה שלה ממש. כיוון ש"מ" רומז למלכות.
מביא בספר מגלה עמוקות אופן שני. "תירוץ למה נתאווה משה לארץ ישראל והנה אומר אני שראה משה ברוח הקודש מה שאמרו (מסכת ערכין דף לב:) שהקדוש ברוך הוא כעס על יהושוע שלא התפלל על היצר הרע של עבודה זרה כמו שעשה עזרא ואנשי כנסת הגדולה בבית שני… ולכן החסיר אות אחת משמו שהיא "ה" וכתיב ישוע בן נון. ומקשה שם בגמרא למה לא כועס על משה שלא העביר עבודה זרה מן העולם? ותרץ התם: משה לא היה לו זכות של ארץ ישראל להעבירו מן העולם. אבל יהושוע שהיה לו זכות של ארץ ישראל, והיה יכול להעביר יצר הרע של עבודה זרה, לכן כעס עליו הקדוש-ברוך-הוא.
אם כן אומר אני שדבר זה ראה משה ברוח הקודש שמי שיש לו זכות של ארץ-ישראל יכול להעביר יצר הרע של עבודה זרה מן העולם בשביל זה נתאווה משה להכנס לארץ ישראל. ולזה אמר כאן "ואתחנן על ה' בעת ההיא" רמז על אותה העת שניטלה "ה" מן יהושוע לאמור לדורות שהתפילה היתה לתקן הדורות מעבודה זרה. לכן פתח "ה' אלוקים", למען שמו רצה להיכנס לארץ ישראל, לזה אמר "אתה החילות להראות את עבדך" שהבאת לי סיפרו של אדם הראשון שכתובים בו כל הדורות, וכשבא לדורו של עזרא שהעביר עבודה זרה מן העולם אמר רבונו של עולם " אעברה נא" הנה אני רוצה להעביר את יצר הרע של עבודה זרה עתה. ולכן צריך אני זכות של ארץ ישראל ועל כן "ואראה את הארץ". ובמילת "נא" מרומז גם כן עניין עבודה זרה שכתב הרמב"ם ביד חזקה שיש בתורה נ"א לאוים בעניינים של עבודה זרה. רמז באמרו אעברה נא שרוצה להעביר נ"א לאוין השייכים להלכתא של עבודה זרה. ומלת "אעברה" גימטריה "עזרא" רוצה לומר מה שיעשה עזרא אעשה אני בכניסתי לישראל. השיב לו הקדוש ברוך הוא: "רב לך", רוצה לומר, צריך אתה להקבר בעבר הירדן להכניע רב החובל שבקליפה שהוא קבור נגד קברו של משה והוא חרון אף. והוא עומד לקבל משה חושבן דדין כחושבן דדין. וכשישראל חוטאין פוער פיו לבלוע אותם. וכשרואה קברו של משה חוזר לאחוריו זהו שכתוב "ונשב בגיא מול בית פעור ויקבור אותו בגיא" (דברים לד.ו) לקבל פעור שפוער פיו לבלוע את ישראל בשביל זה הוצרך להקבר מעבר הירדן. ועל עניין העברת עבודה זרה אומר " צו את יהושוע" אין צו אלא עבודה זרה שנאמר (בהושע ה. יא) הואיל העם הלך אחר צו".
על שאלה אחת לא השבנו. למה העבירום לפני הציץ וכל שפניה מוריקות הרגו?
התשובה לכך פשוטה. אם היתה ראויה להבעל פשוט שגם משכה את ישראל לעבודה זרה. וכל שלא היתה ראויה להבעל לא פעלה למשוך את ישראל לעבוד עבודה זרה!
ולמה העבירום לפני הציץ? שהציץ הוא כנגד הדעת. והדעת הוא כנגד משה רבנו שהוא בדעת.
כפי שמובא בשער הפסוקים לז. "כי בלעם הוא בחינת הרע של משה. ולכן באומות העולם קם ומנו- בלעם. והנה משה הוא מן הדעת העליון דז"א אשר ביסוד דאבא ולכן נקרא עליון."
אבל למה דווקא פניה הוריקו? יש לנו רמז מאברהם כאשר לוט נלקח בשבי נאמר בו "וירק את חניכיו". מסופר שיצא אבהרם להציל את לוט בערב חג מכיוון שהיה כאן קידוש שם שמיים. שהיה לוט דומה בקלסתר פניו לאברהם. והיו מוליכים אותו ממקום למקום והכריחו אותו להגיד שהוא חוזר בו באמונת אל אחד. לכן היה זה מהלך נגד עבודה זרה. לכן נאמר באברהם וירק. ולכן נאמר בנשות מדיין שפניהן הוריקו.
כפי שמובא במדרש רבה פרשת לך לך
וירדוף עד דן, שם עבודת כוכבים היא, ומכה מלפניה ומאחריה.
מכה מלפניה, וירדוף עד דן.
ומכה מאחריה (ירמיה ח): מדן נשמע נחרת סוסיו:
(נשלח ע"י טל יקותיאלי. לעילוי נשמת מו"ר אבי גד בן אסתר הכ"מ)