חטאו של משה שהיכה בסלע במקום לדבר אליו כמו שציוהו השם, דומה במובן מסויים לחטאו של דויד, במעמד העלאת ארון הברית מבית עמינדב שבקרית יערים לעיר דויד, שהתיר את נשיאתו של הארון על עגלה במקום שינשא על הכתפיים, כפי שציווה השם: "כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו".
משה ודויד נענשו בשל ביצוע רשלני. ללמדנו שקרבת השם דורשת דיוק אבסולוטי. מי שלא עומד בזה נשרף- כפשוטו או כמשמעו. תלוי במדרגה שלו. משה ודויד נענשו אך לא נשרפו. עוזא לעומת זאת נשרף.
עונשו של דויד מתבטא בעצם העובדה שהארון נשמט מהעגלה, בבחינת השגחה פרטית, ללמדו פרק חשוב ביראת השם: היראה קודמת לאהבה!
(נכתב ונשלח ע"י הלנה ברבי, תל-אביב)
