על פניו נראה כאילו שמדובר בעוד תלונה של העם כנגד משה ואהרון. אחת מיני רבות. בפועל התלונה/ההאשמה שלהם במקרה זה חמורה הרבה יותר, מהסיבה הפשוטה שהם מייחסים את מותם של בני העדה שקידשו את השם במותם, למרות שחטאו "בנפשותם", לאנשים בשר ודם- למשה ואהרון.
ברובד העמוק יותר אפשר לשער שמאתיים וחמישים בני העדה בחרו ברמת הנשמתית שלהם למות על קידוש השם- כדי שמותם יהווה אות וזיכרון בבחינת גורם הרתעה לדורות, לבלתי הקרב איש שאינו מזרע אהרון, קטורת לה'. כביכול הם לא היו אמורים להקשיב למשה. זה החטא שחטאו "בנפשותם".
הפרשנות המעוותת של העם למותם של מאתיים וחמישים בני העדה, מעידה כי לא למדו ולא הפנימו כלום, ואילולא הפיכתן של המחתות לציפוי למזבח, זכרון לדורות, מותם של אותם מאתיים וחמישים בני העדה, היה בעצם לשווא.
(נשלח ע"יח הלנה ברבי, תל-אביב)
