מדוע לא פחד עוג?
"ויפנו ויעלו דרך הבשן ויצא עוג מלך הבשן לקראתם הוא בכל עמו למלחמה אדרעי".(במדבר כא. לג)
ידוע שמשה פחד להלחם בעוג שנאמר "ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו"( שם. לד) כפי שמפרש רש"י שהיה ירא להילחם בו שמא תעמוד לו זכותו של אברהם שנאמר ויבוא הפליט הוא עוג שפלט מן הרפאים וכו' שגילה לאברהם שנשבא לוט ודרכו ידע אברהם והציל את לוט בן אחיו. השאלה הנשאלת היא, איך ולמה לא פחד עוג להלחם עם משה בייחוד לאחר שראה מה שעשה משה לסיחון וכל העמים אשר איתו. וידוע שסיחון ועוג היו שניהם ענקיים חזקים.
מובא בגמרא( ברכות נד:) מתורגם. אמר עוג מחנה ישראל כמה? הוא שלוש פרסאות, אלך ואעקור הר בן שלוש פרסאות ואשליך עליהם ואהרגם. הלך ועקר הר בין שלוש פרסאות ושם על ראשו והביא הקדוש-ברוך-הוא עליו חגבים ונקבו את כיפת ההר ונפל על ההר על צווארו והיה עוג רוצה לשלוף אותו, נמשכו שיניו לצד זה ולצד זה ולא יכול לשלפו.והיינו דכתיב "שיני רשעים שיברת" (תהילים ג. ח) אמר רבי שמעון בן לקיש מהי דכתיב שיני רשעים שיברת אל תקרא שברת אלא שרבבת. משה כמה היה גובהו ? עשר אמות. לקח גרזן בן עשר אמות, קפץ עשר אמות ויכהו בקרסולו והרגו".
מובן על דרך הפשט כי עוג היה חזק מאוד וגדול מאוד שכאמור יכל לעקור בכוחו הר גדול שכזה ולכן לא פחד לאור מפורש בגמרא. אבל רבו המפרשים שדרשו בסיפור זה בגמרא על דרך הדרש ולא כפשוטו.
נראה לפרש על דרך דרש: ראה עוג את עם ישראל יורש את הארץ ומביס עמים ומלכים חזקים, חשב בליבו מהי הזכות העומדת לעם זה עכשיו אשר בגינה יורש הוא את הארץ בקלות כזו ואף אחד לא יכול לעמוד בפניהם? כנראה זכות שלושת האבות-הם שלוש פרסאות. הלך ועקר הר בין שלוש פרסאות ושם על ראשו אמר לעצמו בזכותי אבותיהם של אלו נעשו אדוני הארץ. אני המלכתי אותם, אני הייתי עם אברהם במלחמת ארבעת המלכים אני עזרתי לו להציל את בן אחיו, בזכותי הצליח במלחמה ובלעדי כנראה שהיה מת. בזכותי זכו גם בניו יצחק ויעקב לגור בארץ הזו.
לקח את ההר ושם מעל ראשו שאמר הכתר הוא לי ולא להם, הזכות היא שלי ולא שלהם. הביא הקדוש-ברוך-הוא עליו חגבים ונקבו את כיפת ההר רמז לו הקדוש ברוך הוא: עם ישראל אולי חלשים וקטנים בעיניך כמו חגבים כמו שכתוב בפרשת שלח לך "ושם ראינו את הנפילים בני ענק ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" אבל כחם של אלו אינו אלא בפה שנאמר "אל תיראי תולעת יעקב". ואז החגבים הללו -עם ישראל- בזכות הפה שלהם, לימוד התורה והתפילה שלהם מנקבים את כיפת ההר ששם עוג על ראשו וממסמסים את זכותו על הארץ ועל הצלת אברהם ובניו יצחק ויעקב. ונפל ההר על צווארו- היתרון והזכות שחשב עוג שיש לו על האבות ובניהם הופכת לו לרועץ וברגע שהוא מנסה למנף אותה לטובתו ולשים אותה ככתר על ראשו הופכת היא למשקולת על צווארו- שידוע שכל כוונתו הייתה שיצא אברהם למלחמה עם ארבעת המלכים וייפול במלחמה ויוכל לקחת הוא עוג, את שרה אשתו של אברהם לו לאישה.
היה עוג רוצה לשלוף אותו (את ההר) נמשכו שיניו לצד זה ולצד זה – ידוע כי החולם חלום שנפלו שיניו ידאג על מות בניו ובנותיו לא עלינו. רמז לו הקדוש ברוך הוא, לא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו בניך ועמיך לא יוכלו להישאר עוד במעמד זה ובארץ הזו. תם הזמן ותמה זכותך בהחזקת הארץ. שיני רשעים שיברת – התיקון כעת הוא רק שבירה של השיניים שבירת הבנים והשמדת עמו של עוג.
לקח משה שהיה עשר אמות גרזן עשר אמות וקפץ עשר אמות- כנגד עולמות בריאה יצירה עשיה שכל אחד כלול עשר ספירות והיכה אותו בקרסולו והרגו.
כן יאבדו כל אויבך ישראל.
(נשלח ע"י טל יקותיאלי. לע"נ מו"ר אבי גד בן אסתר הכ"מ)