כתוב בפסוק: "אך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה" (במדבר כ"ב\כ').
רש"י מבאר בפסוק ט"ז, "וישם דבר בפיו – ומה היא השימה הזאת?… ונתן לו הקב"ה רסן וחכה בפיו כאדם הפוקס בהמה בחכה להוליכה אל אשר ירצה. אמר לו על כרחך תשוב אל בלק".
ידוע כי המלה "אך" באה תמיד למעט, והמלה "את" – באה לרבות; וכיוון שהרסן בפיו של בלעם נועד לחסום ולמעט את דיבורו כאשר ביקש לקלל, והחכה נועדה "למשוך את לשונו" כאשר הוא בא לברך, מצינו כי שניהם גם יחד נרמזים כאן בפסוק זה: "אך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה" – הרי לך "אך" כנגד הרסן, ו"את" – כנגד החכה…
(מתו "פנינים לשבת" ע"פ ערוגות הבשם)
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.