למה נתאווה משה למיתתו של אהרון ולא נתאווה למיתה רוחנית יותר כמו חנוך או אליהו הנביא?
ויפשט משה את אהרון את בגדיו ( במדבר כ. כח)
מובא ברש"י: "אמר לו היכנס למערה ונכנס, ראה מיטה מוצעת ונר דולק, אמר לו עלה על המיטה ועלה, פשוט ידיך ופשט, קמוץ פיך וקמץ, עצום עיניך ועצם, מיד חמד משה לאותה מיתה וזהו שנאמר לו "כאשר מת אהרון אחיך- מיתה שנתאווית לה"
למרות כל המיוחד וההוד והדר במיטת נשיקה כמו של אהרון הכהן, נשאלת השאלה למה חמד משה מתה כזו ולא מיתה כמו חנוך בן ירד שלא מת בגופו ונלקח. או יכל להתאוות למיתה כמו אליהו הנביא אשר עלה בסערה השמימה, או מיתה כמו רבי יהושע בן לוי שנכנס בעודו בחיים לגן העדן.
נראה לפרש שיש תפקיד אחרון למשה רבנו הרועה הנאמן, שגם במותו לא נפטר ממנו והוא: להסתכל ולהשגיח על הארץ אשר ה' נותן לבני ישראל לאחוזה!
הראיה המפורשת בפרשת האזינו שנאמר למשה: "עלה אל הר העברים הזה, הר נבו, אשר בארץ מואב אשר על פני יריחו וראה את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל לאחוזה, ומות בהר אשר אתה עולה שמה והאסף אל עמך כאשר מת אהרון אחיך" ראיה זו איננה מבט חד פעמי רגעי- אלא השגחת תמידית של משה רבנו על ארץ-ישראל עד לתחיית המתים במהרה בימינו אמן.
ידע משה את תפקידו ולכן לא נתאווה למיתה "רוחנית" יותר או להסתלקות עם הגוף שלו, שהרי לא תם תפקידו בעולם. יחד עם זאת, גמל השם לו חסד והוסיף מעלה על קבורתו של אהרון אחיו והיא "שלא ידע איש את קבורתו עד ליום הזה".
יוצא שקבורתו הייתה פיזית מחד אבל הכי רוחנית מאידך עם מיתת נשיקה שהקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו קובר אותו וכן מקום קבורתו לא ידוע.
מובא בוילך לא. טז שנאמר למשה "הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה" מכאן לומדת הגמרא (סנהדרין צ:) את ההוכחה לתחיית המתים שגם משה קם בתחיית המתים.
ועוד נאמר (שמות טו) אז ישיר משה את השירה הזאת- ישיר בעתיד ולא שר בעבר. יוצא שמה שכתוב בשמות רבה ( פרשה ב'. ד) שמשה רבנו גואלם של ישראל ממצרים הוא יהיה גם גואלם של ישראל לעתיד. משה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון, שנאמר "עד כי יבא שילה" ושילה גימטריה משה.
מובא בעץ חיים שער לב פרק ה מהדורה תנינא. "וזה מה שאמרו רז"ל על פסוק ויקבור אותו בגי מול בית פעור, כי כל זמן שפעור עולה ומקטרג,רואה את משה קבור שם, שהוא יסוד אבא, ונטמן שם ונרתע ושב לאחוריו, ואינו מקטרג על ישראל, והדבר מבואר".
לכן נתאווה משה למיתה ארצית בגוף כי נשארה לו עוד הרבה עבודה לעשות הן בזמן מנוחתו בקבר והן בהקיצו לעתיד לבוא במהרה בימינו אמן
(נשלח ע"י טל יקותיאלי. לעילוי נשמת מו"ר אבי גד בן אסתר הכ"מ)