לקרוא בין השורות
כאשר עם ישראל שומע את מסקנות הבדיקה של המרגלים, הוא מבין שיש עליו להילחם עם עמים חזקים ותקיפים, בחלקם גם ענקים מפחידים. הוא מפחד, כמו שכל אחד מאיתנו היה מפחד. ואם נוסיף לזה גם את עצם היות עם ישראל עם של עבדים, אשר לא מלומדים במלחמה, המגיעים רק עם תרמילים וללא כלי נשק, מטופלים בנשים וילדים קטנים מובנת השאלה שלהם: "ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה" (במדבר יד.ג) למה הקפיד עליהם ה' עד שרצה להכרית את כל העם ולהוציא עם חדש מזרעו של משה? שנאמר "אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו (במדבר יד.יב)
התשובה הידועה היא כי המרגלים סברו שגם ה' לא יכול היה לכבוש את הארץ מגודל כוחם ועוצמתם של יושבי הארץ שנאמר: "והאנשים אשר עלו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו" באומרם "ממנו" התכוונו כלפי שמים ומכאן מובנת ההקפדה של ה' על חטא המרגלים. אבל ללא פירוש זה,המובא ברש"י, לא מובנת הקפדת הקדוש ברוך הוא על הפחד הטבעי וחוסר הביטחון של עם ישראל…
מסביר הכלי יקר שלמרות שאמרו המרגלים למשה בהתחלה "אפס כי עז העם היושב בארץ, והערים בצורות גדולות מאוד (במדבר יג. כח) ולא אמרו "בצורות גדולות בשמיים" זאת אומרת שלא כפרו בשמיים. אבל משה שהייתה בו רוח הקודש ידע שיש בדברים כפירה כלפי שמיים ואכן בהמשך הדברים כבר חשפו המרגלים את דעתם האמיתית. לאחר שכלב בן יפונה שכנע את העם "עלו נעלה וירשנו אותה" משיבים המרגלים "חזק הוא ממנו". משה בפרשת דברים אומר שהמרגלים אמרו אנא אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדולות ובצורות בשמיים וגם בני ענקים ראינו שם" מסביר הכלי יקר, מסוף דבריהם ניכר שראש דבריהם היה גם כן כפירה וכאילו אמרו ערים בצורות בשמיים.
כפי שמעיד עליהם הכתוב "ויוציאו דיבת הארץ אשר תרו אותה"( במדבר יג. לב) לאור הדברים הנ"ל מובן שהמרגלים היו צריכים להענש אבל העם למה נענש? עשרה אנשים מרגלים שיקרו את העם ויוציאו דיבת הארץ רעה והמסו את לב העם מה היה חטאו של העם?
החטא העקרי של העם היה שהאמינו לדברי השקר הללו! עמדו לפניהם שתי דעות עשרת המרגלים מחד, יהושע וכלב מאידך, אלו אומרים לא נוכל להם ואלו אומרים נוכל להם. הם בחרו להאמין לדברי השקר.כמו שמפרש הרמב"ן "ודע כי מוציא דיבה הוא כסיל אשר יאמר שקר, אבל המגיד אמת יקרא מביא דיבה שנאמר "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם"(בראשית לז.ב) יוצא מכאן גודל העונש של מוציא דיבה ולא פחות עונשם של שומעי הדיבה והמאמינים לה.
לכאורה מה אשם עם ישראל ששיקרו אותו וסיפרו לו דברים לא נכונים? הוא אשם בכך שהיה צריך לקרוא בין השורות את מה שראה משה רבינו מתחילת דבריהם של המרגלים. הוא אשם בכך שהיה צריך לסמוך על משה ואהרון ובראש ובראשונה על הקדוש ברוך הוא כמו שאומר השם במפורש "ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האותות שעשיתי בקרבו" (במדבר יד. יא) מחלק אור החיים הקדוש כנגד המרגלים אמר עד אנה ינאצוני, וכנגד שהאמינו להם אמר לא יאמינו בי- שהבטחתי לתת להם את הארץ.
התיקון לחטא המרגלים הינו שנאמין בזכותינו על ארצנו השלמה, ונאמין בהקב"ה שהבטיח לתת לנו את הארץ הזו -והוא יתן גם יתן- במהרה בימינו אמן!
(נשלח ע"י טל יקותיאלי)