ויקרא משה להושע בן נון יהושוע
אם כבר התפלל משה על יהושוע, למה לא התפלל על כל שאר המרגלים? ולפחות היה מתפלל גם על כלב…
נאמר בגמרא מסכת סוטא לד עמוד ב, "אמר רבי יצחק, דבר זה מסורת בידנו מאבותנו, מרגלים על שם מעשיהם נקראו, ואנו לא עלתה בידנו אלא אחד, סתור בן מיכאל, סתור- סתר את מעשיו של הקב"ה, מיכאל- שעשה כביכול את הקב"ה מך.
אמר רבי יוחנן, אף אנו נאמר נחבי בן ופסי, נחבי- שהחביא דבריו של הקב"ה, ופסי- שפיסע על מידותיו של הקב"ה.
נשאלת השאלה, למה לא מצאו חכמים עוד הסברים לגנאי לשאר שמות המרגלים? גם רבי יוחנן אשר נדרש לעניין הוסיף רק עוד שם אחד…הלא בקלות ניתן לדרוש:
שמוע בן זכור- שלא זכר ולא שמר דבריו ומצוותיו של הקב"ה.
שפט בן חורי- שפט דין לעצמו, ועשה עצמו כבין חורין.
יגאל בן יוסף- יגאל- אשר עיכב גאולתם של ישראל, יוסף- בהוסיפו לעז ולשון הרע על ארץ ישראל.
פלטי בן רפוא- אשר ריפה ידהם של ישראל, פלטי- וחשב להימלט מן הדין.
גדיאל בן סודי- אשר שמר בסוד את האמת ולא אמרה.
גדי בן סוסי- גדי-אשר סמך על המזל, ועל כוח הזרוע שנאמר שקר הסוס לתשועה.
עמיאל בן גמלי- שרצה להשאר לעולמי עד בשררתו ובמעמדו במדבר, כמו הגמל אשר נוח לו במדבר.
גאואל בן מכי- אשר בדבריו "היכה" את גואלם של ישראל.
למה לא ראו רבותינו דרשות אלו ואחרות לגנותם של המרגלים? ולא עלתה בידם אלא אחת?
התשובה לכך היא מפאת כבודם של ישראל, שהיו אלו המשובחים שבהם, אנשי שם, אשר סרחו, וסרחון זה גם מעיב על עם ישראל, ומקטרג על חלקם של עם ישראל בחטא המרגלים בהיותם שליחי העם. לכן לא הרחיבו חכמים בגנות שמותם אלא שם אחד ואידך זיל גמור.
ומכאן גם מקבלים את התשובה למה לא ברך משה את המרגלים.
מפני שמשמותם של המרגלים השכיל משה מעשיהם, ולכן לא טרח לברך אותם אלא את יהושוע, שראה בשמו ישועה.
ולמה לא בירך לפחות את כלב בן יפונה? כי ראה בשמו שילך אחר עצת ליבו לטובה, ויפנה מעצת המרגלים, כמו שמעיד עליו הכתוב, " ועבדי כלב, עקב היתה רוח אחרת עימו" (במדבר יד, כד) שחשב להיות בעצה אחת עם המרגלים, ושינה דעתו במשך הזמן.
כלב- ילך אחר ליבו לטובה, בן יפונה- יפנה מעצת המרגלים.
(נשלח על ידי טל יקותיאלי. לעילוי נשמת מור אבי גד בן אסתר ז"ל הכ"מ. )