שבת והגאולה העתידית
מובא בשם האר"י ז"ל שאף על פי שביהמ"ק חרב ואין עבודה וקרבנות, מכל מקום בשבת נעשים כל היחודים ממילא כמו בזמן ביהמ"ק, עד כאן דברי האריז"ל. זהו שאמרו בגמ' ש'שבת קביעא וקיימא' [פרושו לעניננו ששבת אינה משתנה בין זמן המקדש לזמננו אנו]. רק לשמוח יש 'מפני כי השכינה הקדושה שורה בתוכנו, כמו בזמן ביהמ"ק' ("תפארת שלמה" לרבי שלמה מרדומסק זצ"ל , בחוקותי).
עונג שבת הוא לא רק עונג של אכילה ומנוחה, ולא רק עונג של לימוד ותפילה אלא משהו גבוה וזך הרבה יותר, ברובד אחר לגמרי. שבת הוא זמן להתענג על ההארה שיש מן העתיד לבוא, שבשבת הוא כבר כאן בעוה"ז. זהו מה שנאמר בתפילת מוסף "טועמיה חיים זכו" (שלכאורה אין לזה קשר עם ענין קרבן מוסף שמובא לפני כן "רצית קרבנותיה". אלא, "טועמיה" היינו טועמים בה את הטעם הפנימי שלה, יום שכולו שבת, שטועמים בה טעם של בית מקדש והגאולה העתידה). מדרגה גדולה היא לדעת שבשבת מאיר אור של בית המקדש, טעימה מעולם עליון, מאור הגאולה העתידה, שה' עוד בימינו מאפשר לנו לגעת בו.
יהי רצון שנדע ונחוש שיחד עם זאת שאדם מקבל תוספת נשמה בשבת, גם כל השבוע שלו וכל המלאכים שנעשו על ידו מקבלים תוספת נשמה.
וכן שנזכה להתענג מאור בית המקדש והגאולה העתידה המופיעים בשבת.
(נכתב ונשלח ע"י אריאל פנדל)