לצאת מהספק של עמלק בחיינו
עמלק הוא הכוח שמעודד ספקות והימלטות מהחלטה. הוא מעצים בנו את ערך ההתחבטות – מה ללבוש, לאכול, איפה ללמוד, עם מי להתחתן, היכן לגור, היש ה' בקרבנו אם אין?
הספק כשלעצמו הוא דבר נפלא. הוא למעשה, מותר האדם מן הבהמה. הוא מגלם את יכולת הבחירה, אולם גדולתו רק כאשר הוא מוביל אותנו לבחירה, להכרעה, לא כאשר הוא משאיר אותנו "בדרך" – "אשר קרך בדרך". ה"דרך" היא מרחב השליטה של עמלק, שם הוא רוצה שניתקע.
חז"ל שואלים "המן מן התורה – מניין?" ועונים ששמו רמוז בפסוק – "המן העץ אשר ציוויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת?"
הספק מקורו באי ההסתפקות. המן יראה לך תמיד את העץ שעליו עדיין לא טיפסת. אולי דווקא שם ימצא האושר? וכך, גם כאשר מגיעה כבר תשובה, איננו מסוגלים להחליט, ונשארים במלכודת הספק. "ספ-פק" – מגיעים לסף החלטה חשובה, וברכינו פקות.
עוד דבר שתוקע בספק הוא הצורך לרצות את כולם. את ההורים, את הסביבה, את המצפון. חז"ל מבארים ש"אחשוורוש" – חש בראשו באופן תמידי. כאש הראש שלו נבע מכך שרצה "לעשות כרצון איש ואיש". הקב"ה אומר לו "אפילו אני איני יוצא ידי בריותי – ואתה תוכל?" (אסת"ר). אי אפשר לצלול לתוך ספק רק כדי לספק את ציפיות כולם. גם מרדכי היה רצוי רק "לרוב אחיו".
הספק גם מעניק אשליה של אופציות פתוחות. שהרי ברגע שנחליט -לא נוכל יותר להחליף בן זוג, בד, מקום עבודה. אך האופציות הפתוחות הללו משאירות אותנו בבדידות נוראה. גם אסתר "לא בקשה דבר" (ראשי תיבות "לבד") ומרדכי מאלץ אותה לבקש על עמה.
סיבה נוספת הינה ריבוי יועצים, התייעצויות, קוצ'רים ופסיכולוגים. גם זו בריחה מהחלטה. אשחשוורוש מקיף את עצמו ביועצים ולכן הוא "הורג את אשתו (ושתי) בשביל אוהבו (המן) והורג את אוהבו (המן) בשביל אשתו (אסתר)". לא סתם עונים ילדי ישראל להמן "עוצו עצה – ותופר" כאשר הוא מבקש מהם להגיד לו פסוק, על פי המדרש. עצה היא דבר נהדר, אך צריך להזהר שלא להגיע למצב שמרוב יועצים לא רואים את היער.
אז מה עושים?
את ה"ספק" יש להחליף ב"פסק". החלטה מושכלת מלווה בדעת תורה והמון תפילות.
יום הפורים, הוא יום להפיל בו פור, להחליט החלטה. ביום הזה דווקא ובכל החודש בכלל, כל החלטה, פתיחת עסק, טיפול, שידוך, דיון משפטי וכד' – מתברכת משמיים ללא ספק.
(על פי הרבנית ימימה מזרחי, מתוך עלון מעייני הישועה)