אלה תולדות יעקב

בספר בראשית מופיעות רשימות תולדות שונות כדוגמת: תולדות אדם, תולדות נוח, תולדות שם, ישמעאל, יצחק ועשו. גם פרשתנו פותחת בתולדותיו של יעקב אבינו: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב …" (בראשית ל"ז, א-ב)

אולם, במקום לתאר את צאצאיו של יעקב כפי שנעשה בספרי התולדות הקודמים, מתארת התורה את סיפור מכירת יוסף והשלכותיו, ובנוסף, באמצע סיפור מכירת יוסף, מופיע פרק המתאר את נשואי יהודה ואת הולדת בניו של יהודה. רק בהמשך, בפרשת ויגש, מופיעה רשימת היחס של משפחת יעקב אבינו.

נראה שהסִבה למבנה חריג זה קשורה לארועים קודמים. נפרט: אברהם ויצחק בחרו מבין בניהם את היורש שימשיך את מורשתם, ושאר הבנים נדחו; כך קרה לישמעאל, לבני קטורה ולעשו. אולם, על יעקב אבינו אמרו חז"ל ש"מטתו שלמה", דהיינו, כל שנים עשר בניו המשיכו את דרכו ואף אחד לא נדחה ממשפחת יעקב. אולם קביעה זו של חז"ל אודות המיטה השלמה, אינה פשוטה לשחקנים עצמם. מרגע זה ועד שיעקב ישכב על ערש דווי, מתחולל מאבק על זהותם של תולדות יעקב ועל מעמדם.

בפרשתנו ובפרשיות הבאות מתואר תהליך התעצבות משפחת יעקב המורכבת משנים עשר שבטים. לאורך התהליך ניתן לראות שני מאבקים מרכזיים: המאבק בין בני לאה ובני רחל על ההנהגה, והמאבק בין ארבעת בני לאה הראשונים על ההנהגה בינם לבין עצמם.

מאבקים אלו לא היו רק על ההנהגה כפי שנראה ממבט ראשון; הם נגעו גם לשאלה הבסיסית של זהות ממשיכי בית יעקב ומתוך כך, מי יידחו מהמשפחה. אמנם, אנו יודעים שלבסוף זכה יעקב אבינו ומטתו היתה שלמה, אולם לאורך הדרך עניין זה לא היה פשוט כלל וכלל: כך, במכירת יוסף האחים לא רק חשבו שהדיחו את יוסף מהנהגה, אלא גם שדחו אותו מן המשפחה.

מעבר למאבק על ההנהגה ועל עצם ההיכללות בבית יעקב, התרחש תהליך משלים שבו מצא כל אח את מקומו בין האחים. נראה שניתן לראות רמזים מקדימים לכך בקריאת השמות לבני יעקב, וכן התייחסויות לכך בברכותיו של יעקב לבסוף. נדגים זאת על כמה מבני לאה:

הנימוק לקריאת שמו של בכור לאה ראובן מתואר כך: "וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי." (בראשית כ"ט, לב)

ראובן נקרא כך משום שלאה קיוותה ויחלה לכך שהוא שיגרום ליעקב לאהוב אותה סוף סוף. אכן, בהמשך חייו ראובן פועל להשגת את אהבת יעקב עבור אמו: כך במעשה הדודאים וכך במעשה בלהה. כך, יעקב אינו מברך אותו וזוכר לו עד סוף ימיו את אותם המעשים: "פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה." (בראשית מ"ט, ד)

שמעון נקרא כך מהסבה הבאה: "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן." (בראשית כ"ט, לג)

שמעון מייצג את השנאה שחשה לאה כלפיה ואת יאושה ממצבה. היא לא מבקשת עוד להשיג את אהבתו של יעקב ורוצה שבנה ישא את זעקתה החרישית. גם בהמשך, שמעון פועל בארועים שקשורים לשנאה: הוא ולוי הורגים את אנשי שכם, ועל פי מדרש חז"ל שמבוסס על רמזים ברורים מאד בכתוב, שמעון הוא שהציע להרוג את יוסף. גם ברכת יעקב לשמעון משלימה את התמונה, שכן היא לא היתה ברכה כלל: "ש שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם: בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר: אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל." (בראשית מ"ט, ה-ז)

לוי יוצא דופן ופחות שייך למהלך זה.[1]

הרביעי מבני לאה הוא יהודה שהולדתו מתוארת כך: "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה' עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת." (בראשית כ"ט, לה)

כאן הנימוק שונה מהנימוקים הקודמים; בעוד שהקודמים בטאו שאיפות שונות או מרירוּת, יהודה מבטא כבר מעין השלמה והודאה מלאה לקב"ה: "הפעם אודה את ה'". אכן, בהמשך חייו יהודה מציל את יוסף ומודה לתמר ובשיאו של תהליך התשובה שלו הוא עומד איתן מול יוסף ומגן כארי על בנימין.

בגלל לקיחת האחריות הזו יהודה זכה להיות הראשון שמקבל ברכה ממש ובנוסף, להנהגה: "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ: לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שילה שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים."  (בראשית מ"ט, ח-י)

"כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף." (דהי"א ה', ב)

אנו רואים שתהליכים אלו, של מציאת כל אח את מקומו במארג המשפחתי, הם בעלי אופי כפול:

ראשית, כפי שנאמר לעיל, בפרשתנו ובבאות אחריה מתוארת שרשרת הארועים שהחלה במכירת יוסף. מאורעות אלו מתנהלים בגלוי ללא התערבות או יד מכוונת, והדמויות פועלות בצורה ארצית-אנושית לחלוטין.

אולם, מדי פעם ישנם רמזים לכך שהמישור האנושי אינו חזות הכל; ישנו מישור נוסף, מישור ההשגחה הא-להית. כל הארועים הללו שנראים כאוסף מקרי של מעשים שונים במבט לאחור, ברור לחלוטין. הקב"ה סיבב את הסבות בסתר כדי שמשפחת יעקב תתעצב לאופי הנכון לה גם אם בגלוי הדברים לא נראו כך.

מצב זה, כפי שהראינו, נרמז כבר בקריאת השמות של בני יעקב, ולבסוף, יעקב מתייחס לכך בברכותיו. בית יעקב מתפתח בדרכים עקלקלות למראית עין, אך בדיעבד, משמעות המאורעות ברורה, או כדברי המדרש: "ר' שמואל בר נחמן פתח כי אנכי ידעתי את המחשבות וגו' (ירמיה כט יא) שבטים היו עוסקים במכירתו שליוסף ויעקב היה עוסק בשקו ובתעניתו ויהודה עוסק לקחת אשה והקב"ה בורא אורו של מלך המשיח ויהי בעת ההיא וגו'." (בראשית רבה (תיאודור-אלבק) וישב פרשה פה)

תולדות יעקב, אם כן, אינן רק גנטיקה ופיזיקה. תולדות יעקב כוללות התמודדות פנימית על הנהגה ועל המקום שכל אחד יתפוס, כשההצלחה תלויה במעשים ובהנהגה, בהובלה ובנטילת אחריות.

לצד סיעתא דשמיא ורצון ה', הקב"ה מסבב כל הסיבות וכשם שהוא יושב ובורא אורו של משיח, כן הוא מסבב את כל אחד מן הבנים לפי מקומו ולפי ערכו, איש אשר כברכתו בסוף ובמחשבה תחילה בשמות שקראה להם אמם.

גם מתתיהו ובניו בשעתם, לא נכנעו להלוך הרוחות, והובילו מהלך של קריאה בשם ה' וזכו לעצב בכך את דמותו של עם ישראל לדורות עולם.

גם אנו בפעלנו, כממשיכיהם של בני יעקב והחשמונאים, צריכים לזכור שבמקביל למאמצינו יש השגחה א-לוהית, המלווה את ההיסטוריה של עם ישראל; יחד עם זאת, אסור לנו להרפות מהמאמץ ומהעשייה האנושית, כדי לבנות את עם ישראל ולהמשיך להתקדם. ולעצב את דמותו של העם לדורות הבאים.

(הרב ברוך גיגי. השיחה נאמרה בליל שבת קודש פרשת וישב ה'תשע"ח, וסוכמה על ידי אביעד ברסטל. סיכום השיחה עבר את ביקורת הרב. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. עורך: אלישע אורון. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב)


[1] על לוי נאמר כך: "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי" (בראשיתת כ"ט, לד). לוי נקרא כך בגלל תקוותה של לאה שיעקב ילווה אליה ושהיא תזכה ממנו ליחס. כאן נאמר ש" קרא שמו לוי" ולא "קראה" כבקודמים. יתכן שזהו יעקב שהסכים לנימוקה של לאה; חז"ל דורשים שקראו יתכן שזהו יעקב שהסכים לנימוקה של לאה; חז"ל דורשים שקראו המלאך גבריאל. מכל מקום, ברור שקריאת שמו היא יחודית וקשורה בהתערבות חיצונית.