חד הפעמיות של בלעם
היאך ניתן בו, בבלעם, כוח עצום כזה – "אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר", עד כדי הצורך (כביכול) של הקב"ה לנקוט אמצעים נגד הבל פיו של אותו רשע?
אמנם, ביארו לנו חז"ל כי הקב"ה ביקש למנוע מאומות העולם טענת "קיפוח", כאילו אם היה להם נביא כמשה – היו כולם צדיקים, כולם ישרים וכולם עוסקים בתורה ובמצוות, ועל כן העניק לבלעם כוחות כאלה. אך באמת קשה להבין את כינויו של בלעם בתואר "נביא כמשה" (כדברי חז"ל בפרשת וזאת הברכה): כמשה- בלעם גס הרוח – כמשה העניו, אשר בענוותנותו נמנע משימוש בכח הדיבור ומוציא מים מן הסלע על ידי הכאתו במטה? בלעם השטוף בזימה, כעדותה המרשיעה של אתונו – הוא כמשה הטהור, אשר פירש מחיי אישות כדי להיות זמין לקול קונו? בלעם החמדן, החולם על "מלוא ביתו כסף וזהב", משתווה למשה הצנוע, המתעלם מביזת הים כדי לקיים "חכם לב יקח מצוות", אלה עצמותיו של יוסף?
על כן יש גם מבארים, כי באמת לא היו בו בבלעם כוחות כאלה, והצלחותיו הקודמות לא היו אלא אחיזת עיניים: "אשר תברך – מבורך", אינך מברך אלא למי שזיהית בו כי מבורך כבר ממילא, ו"אשר תאור – יואר", אינך יודע אלא "לסייע לו" להתדרדר בתהום החטא, וממילא יבוא לידי קללה.
כוחו של בלעם כאן לא היה אלא חד פעמי, ממש כמו כח הדיבור החד פעמי אשר ניתן לאתונו של בלעם. וכח זה ניתן בו, אם כדי שהשונא הדגול של ישראל, בן לבן הארמי אשר בקש לעקור את הכל, יודה במו פיו בעליונות האומה היהודית ויברכנה בקולו שלו, ואם "למען דעת צדקות ה", כפי שמסיים הפסוק שבכותרת מאמר זה, כדי ללמדנו כי "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה" (משלי כא\ל).
(מתוך "פנינים לשבת")
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.