מה ניתן ללמוד מהפסוק הראשון שבתורה?
כל מי שקורא את פרק א' בבראשית מבחין שאדם פשוט לא יכול להבין משם כמעט שום דבר: מה זה "תוהו"? מה זה "בוהו"? מה זה "רוח א-לוהים"? אולם, דווקא משום כך, כשאנו קוראים פרק זה אנו צריכים להתרכז במה שאנו כן יכולים להבין, וניתן לציין שני מסרים מרכזיים העולים באופן ברור מהפסוק הראשון בתורה.
"בראשית ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ…".
המסר הראשון אותו אנו יכולים ללמוד מקריאת הפסוק הראשון הוא שהקב"ה אינו תלוי בשום דבר. הקב"ה קדם לבריאה, ולא היה שום דבר שכפה אותו לברוא את העולם. ממילא, מעצם העובדה שכל ההוויה כולה היא יצירת כפיו של הקב"ה, נובע שאיננו יכולים לדעת על הקב"ה שום דבר. אדם לא יכול לדעת כלום על מה שמעבר לתחום השגתו, וה' הוא מעבר לתחום השגתנו במובן הבסיסי ביותר האפשרי – הוא היה קיים לפני שנבראנו. בניסוח מודרני ניתן לומר שמהפסוק הראשון אנו לומדים שהקב"ה הוא טרנצנדנטי, ולכן אנו לא יכולים להשיג ממהותו מאומה. אומנם אנו יכולים ללמוד עליו ע"י התבוננות במעשיו – הוא רחום, הוא חנון, הוא רב חסד, וכדומה – אולם איננו יכולים להשיג שום דבר על עצם מהותו של הקב"ה.
המסר השני העולה מקריאת הפסוק הראשון הוא שגם אם יש כוחות אחרים הפועלים בעולם, הקב"ה שונה מהם באופן מהותי. אולי ניתן להתלבט האם יש קיום לאלים של עמי הגוים או שמא כולם הם המצאות דמיוניות, אולם מקריאת הפסוק הראשון עולה שגם אם נקבל את קיומם של אלים אחרים מלבד הקב"ה, עדיין יהיה הבדל מהותי בין הקב"ה לבינם – האלים האחרים באים מתוך העולם ואילו הקב"ה לא. האלים של הגוים אמנם מתוארים כחזקים יותר מבני האדם, והם בעלי יכולת לשלוט על הטבע ועל הכוחות השונים הקיימים בו, אולם בה בעת הם גם שותפים לאדם ביצרים וברצונות הטמונים בהם. עובדה זו קושרת את אלילי הגויים לעולם. לעומת זאת, הקב"ה אינו רק 'בעל הכוחות' אלא הוא גם שונה לגמרי מכל מה שאנו מכירים בעולם – הוא מעל כל המציאות האנושית שלנו והוא איננו מושפע ממנה.
"כי כל אלוהי העמים אלילים" – גם אם יש אלים כוחות נוספים בעולם, עדיין יש הבדל מהותי ביניהם לקב"ה – "וה' שמים עשה". הקב"ה ברא את אותם אלילים ואת המציאות אליה הם מתייחסים.