שתי אותיות שמבטאות הבדל תהומי בין שתי תפיסות עולם שונות בתכלית
איתא בתורה הקדושה: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב" (בראשית לג, ט), משמע שאמנם יש לו הרבה יותר מרוב בני האדם אך כנראה שלא היה מתנגד להוסיף עוד ועוד להונו ורכושו הגשמיים מכאן ומשם, שהרי בסופו של דבר מדובר במי שמכר את הבכורה ליעקב אחיו בתמורה לנזיד עדשים מאחר ולא ייחס לה חשיבות וזלזל בה בדומה לאותם אלה המשועבדים לחיי החומר והתאוות האסורות של העוה"ז, כדכתיב: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (בראשית כה, ל-לד).
יעקב אע"ה לעומת אחיו הרשע אמר: "כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל" (שם לג, יא), מאחר והיה דבוק ב-ד' יתברך וכשהאדם מגיע למדרגה גבוהה כזאת של קרבת אלוקים הוא מרגיש ואף יודע בצורה ברורה ונטולת ספקות שיש לו הכל ולא חסר לו כלום, כל הנאות העוה"ז בטלות לעומת זה, שיש לו בדיוק את כל מה שהוא צריך לעבודת ד' שלו, ושהקב"ה צייד אותו בלא פחות ולא יותר מכל היכולות, הכשרונות והכלים הרוחניים והגשמיים, הפנימיים והחיצוניים להם הוא זקוק כדי לבצע את כל התפקידים, המטרות, המשימות והתיקונים לשמם נשלחה נשמתו הטהורה והנצחית לעוה"ז.
שהרי גם יותר ממה שצריך לא טוב לו לאדם, כדאיתא במשנה: "מַרְבֶּה נְכָסִים מַרְבֶּה דְאָגָה" (אבות ב, ז), ואם הורים בשר ודם לא יחסירו דבר מכל ילדיהם ככל שידם משגת כל שכן שמלך מלכי המלכים שאין גבול ליכולתו להעניק לא יחסיר דבר מכל בניו ובנותיו האהובים, ובשונה גם מההורים הצדיקים והחכמים ביותר, הקב"ה לעולם לא טועה ויודע בדיוק מה כל אחד ואחת מבניו ובנותיו האהובים צריכים בכל זמן, מקום ומצב, ומה שנדרש מאיתנו זה לבטוח בו יתברך שישלים כל מחסורנו וידאג לנו בצורה שמתאימה בדיוק לנו ולא לאף אחד אחר, כדכתיב: "הַשְׁלֵךְ עַל ד' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ" (תהלים נה, כג), וגם: "וְהַבּוֹטֵחַ בַּ-ד' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ" (שם לב, י), וגם: "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּ-ד' וְהָיָה יְהוָה מִבְטַחוֹ" (ירמיהו יז, ז).
עוד ניתן לראות שבשונה מעשו הרשע, יעקב אע"ה מייחס את כל אשר לו לאלוקים ובכך מעניק להם ערך עליון ונצחי, מקשר אותם לאינסוף ב"ה, ומבטא בכך את הכרת הטוב והכרת התודה שלו כלפי קונו, בתוספת הידיעה שהקב"ה הוא מקור הכל ובתוך כך גם מי שהעניק לו ברוב חסדו את כל נשותיו, ילדיו, הונו ורכושו הגשמיים ולמשעה כל אשר לו, ואלו חלק מהרכיבים החשובים ביותר במתכון שיאפשר לכל אדם להגיע לאושר ושמחה אמיתיים בחיים ויבטא את האמונה והבטחון שלו בבורא עולם הלכה למעשה בעה"י.
(נשלח ע"י ברוך עינב)