הכנה לליל הסדר
ישנן הלכות מיוחדות לליל הסדר, אחת מהם היא הצורה שהאדם צריך להתנהג בדרך 'חירות'. הוא צריך להסב על צדו השמאלי כשאוכל את המצות וכששותה את היין, הוא צריך לשים על השולחן כלים נאים, וכל זה כי צריך הוא להרגיש את החרות. והדבר צריך באור האם בזה הוא ירגיש חרות? הרי על גבו רובצים חובות גדולים וכן בעיות בריאות ומחשבותיו נתונות בדאגה לחינוך ילדיו, אם כן במה ירגיש חרות, בזה שמסב או שם כלים יפים? ועוד יותר קשה שהרי את אותה הלכה היו צריכים לקיים גם בתקופות קשות שעם ישראל עבר, נתאר לעצמינו בספרד בזמן האינקויזציה שישבו וערכו את הסדר במרתפים מפוחדים שמא יתגלו ושם הם התנהגו בדרך של חרות, וכי זה בן חורין? הרי אין לך משועבד ומוכה מזה.
הגמרא במסכת מגילה שואלת: מנין ידעו הנביאים לקבוע את מקרא מגילה להוסיף על דברי תורה? אמר ר"ח בר אבין אמר ריב"ק שהם דרשו ק"ו – 'ומה מעבדות לחרות אמרינן שירה, ממיתה לחיים לא כ"ש'. שואלת הגמרא: א"כ שיאמרו גם הלל? ומתרצת שלא אומרים הלל על נס שבחו"ל. ומקשה עוד: א"כ מדוע אומרים הלל על נס יציאת מצרים הרי הוא היה בחו"ל? ומתרצת שכל עוד שלא נכנסו ישראל לארץ אמרו הלל על כל הארצות ומשנכנסו לארץ ישראל לא אומרים הלל אלא בארץ ישראל ולכן על נס פורים לא אומרים הלל. זאת אומרת לפי התרוץ הזה צריכים לומר הלל בפורים רק שאי אפשר.
עוד תרוץ מביאה הגמ' בשם רבא שאומר שביציאת מצרים הם היו עבדי פרעה וכעת הם עבדי השם, אבל בפורים היו עבדי אחשוורוש ונשארו עבדי אחשוורוש ולכן לא אומרים הלל ולפי תרוץ זה לא צריכים לומר הלל כלל בפורים.
שואל בספר טורי אבן: על איזה הלל של יציאת מצרים מדברת הגמרא, שהרי בכל יום טוב צריכים לומר הלל מדין היום טוב ומה שאומרים בפסח הוא מדין זה ומה התחדש? ותירץ שהגמרא מדברת על ההלל של ליל הסדר.
ודברי רבא צריכים ביאור – מהי הגדרתו של הלל זה שלכן אומרים אותו גם היום כיוון שהוא שייך גם להיום, והרי מגלות מצרים היו עוד גלויות ועם ישראל השתעבדו לאומות אחרות א"כ אין עם ישראל במצב של חרות ולא יוכלו לאומרו, ואם אומרים אותו רק זיכרון למה שהיה בעבר א"כ איין לזה שייכות להיום כלל ?
ועוד קשה מה עם הק"ו של רבי חייא בר אבין שאם אומרים הלל מעבדות לחרות ק"ו שיאמרו ממות לחיים, ומדוע לרבא בפורים לא אומרם הלל הרי ממוות לחיים ברור שצריך לומר ?
אלא נלמד מדברי רבא שהלל לא אומרים סתם על נס אפילו עצום ביותר כמו ממות לחיים, אלא הלל אומרים רק על נס שנוצרה ממנו מהות חדשה, יצירה חדשה, על זה אומרים הלל. אבל על נס שרק הפסיק דבר בלבד ונשאר כמקודם על זה לא אומרים הלל.
ולכך ביציאת מצרים יצאו ישראל מעבדות פרעה ונכנסו להיות עבדי השם, הם נהיו יצירה חדשה שנקראת עם ישראל, עם הנבחר, עם שיש יחס וקשר בינו ובין בורא העולם דבר שלא היה כמוהו מבריאת העולם שלעם שלם יהיה יחס אישי עם בוראו ולא רק לכמה אנשים בודדים כמו שהיה עד אז, על זה אומרים הלל.
אבל בנס פורים שנגזרה עליהם מיתה וניצלו, הרי שרק הוסרה מעליהם חרב המוות ופסקה הגזרה אך סוף סוף נשארו במצבם הקודם בדיוק כמו לפני שבא המן וגזר גזרותיו, ועל זה לא אומרים הלל.
ולפי"ז היום בליל הסדר שאנחנו אומרים את ההלל הרי שאנו מהללים על זה שגם אנחנו נגאלנו, שגם אנחנו משתייכים לעם הנבחר לעבדי השם לאותו מקום של נצח ואנו אומרים בדיוק את הלל שאמרו אבותינו שיצאו ממצרים.
לכך לא משנה באיזה מצב פיזי או נפשי יהיה היהודי בליל הסדר, טרוד ככל שיהיה, רדוף על נפשו ונאבק על חייו, את מציאותו של עבד השם, של אדם החי כאן בעולם חיי נצח לא תוכל שום בריה בעולם לקחת ממנו, כי זה קשר ויחס שלא ינתק לעולם ועל זה הוא צריך בליל הסדר להתנהג כבן חורין ובדרך חרות כי גם הוא משתייך לאותו מקום גבוה.
(הרב שלמה הלוי דים)