חברים שהם אוהבים וחברים שהם חכמים
ויספר המן לזרש אשתו ולכל אהביו את כל אשר קרהו ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו: (שם פ"ו פסוק יג)
בתחילה מכנה בעל המגילה את מקורביו של המן בשם "אוהביו" ותיכף מכנה בשם "חכמיו" מה פשר הדבר.. על דרך הוורט חשבתי לומר: אנשים אוהבים מאן דהו, כל עוד הוא בעל השפעה ויכולת כך שהם גם נהנים ממנו, אולם ברגע שאותו "אהוב" מתחיל לרדת ממעמדו, -מאנשים אוהבים הם הופכים להיות חכמים, לסובב אותו בדברים, למה הוא נפל? וכמה הוא שווה עכשיו?!…אוהבים הם כבר לא..
זה על דרך הוורט אבל לאמיתו של דבר חז"ל עמדו בהערה זו ומכח אותה סתירה, מסיק רבי יוחנן (מגילה טז.) בזה"ל "קרי להו אוהביו וקרי להו חכמיו? אמר רבי יוחנן: כל האומר דבר חכמה, אפילו באומות העולם – נקרא חכם".
ועל אתר עולה השאלה, לשם מה הוכרח רבי יוחנן להעלות את דבריו מכח הסתירה בין המקראות, הלא די בכך שהפסוק מכנה אותם בתואר "חכמיו" כדי להוכיח שהאומר דבר חכמה נקרא חכם? בשאלה זו ראיתי שעמד כבר הרש"ש שם.
ובכלל יש להעיר הנה התואר חכם מוענק כמה וכמה פעמים בדברי התורה לחכם מאומות העולם, כגון "ויקרא גם פרעה לחכמים", או בעובדיה הנביא "והאבדתי חכמים מאדום" ומה ראה ר"י במגילת אסתר מה שלא כתוב במקומות הללו.
ותורף דברי הרש"ש בישוב הערה: עיקר חידושו של ר"י הוא, שהאומר דבר חכמה פעם אחת כבר ראוי לתואר חכם, אף באדם מאומות העולם, ולכך הביא ראיה נפלאה מן הפסוק שבתחילה הכתיר אותם בשם 'אוהביו' הרי שלא היו חכמים, ואחר כך כשהשיבוהו "אם מזרע היהודים מרדכי" – מכוח דבר חכמה אחד כבר השתנה תוארם בהמשך הפסוק ל'חכמיו' עיין שם.
אלא שיש להעיר, מה החכמה הגדולה בעצת אוהביו וזרש אשתו שנתנו להמן, ובכלל במקום שיעודדו אותו יחזקו אותו, אומרים לו חכמיו, נפול תפול, ההיפך הגמור, מלעודד אדם שנמצא במשבר כלשהו..
לכך חשבתי לבאר את הדברים בדרך נוספת. החכמה הגדולה ביותר, היא לעשות חלוקה ברורה, בין הרצוי למצוי. זאת אומרת אדם שואף להגיע רחוק ולהצליח, אבל לא כל מה שהוא רוצה כך גם קורה, וכשקורה את ההיפך, הוא מדחיק את המצב 'הלא טוב' ותולה שזה רק משהו ארעי שיחלוף לו, הרגש המשחד של 'להצליח' גובר על ההגיון השקול האומר לאדם הזהר אתה נופל! תשנה דרך תשנה מסלול..אבל הוא 'נאמן' לרגש המזויף וממשיך לצעוד לעבר תהום הנפילה..בשונה מכך, אדם חכם עם זאת שנמצא במצב המנוגד למה שהיה מצפה, יודע לשקול את הדברים, ולא להסחף אחרי הרצונות שלו, בשביל זה צריך להיות חכם, להפריד בין הרגש ובין השכל, בין מה שהאדם שואף ובין המצב האמתי שהוא נמצא בו…
ומקורביו של המן עם זאת שהיו שותפים להצלחתו ומן הסתם גם נהנו מכך, אבל ידעו לעשות את ההפרדה, בין מה שהיו רוצים למה שבאמת קורה..ולכך מכתיר אותם בעל המגילה לאנשים חכמים.
(מפי ראש כולל הפקדתי שומרים – http://chazot.s23.upress.link/)