הצב והארנבת
כולנו רוצים להיות כל הזמן, הכי טובים שאפשר. ללמוד תורה בכל הזמן הפנוי, להיות בן הזוג המושלם מעתה ועד עולם.. להיות ההורה הכי טוב לילדי, ולהגיב תמיד נכון. אך שוב ושוב, אנחנו מתאכזבים.. "אתמול היה ככה ככה" ומחר נחיה ונראה.. אז איך בכל זאת ניתן לעשות את זה, להצליח להיות "תמיד" כפי שאנחנו באמת רוצים להיות?
המילה "תמיד" חוזרת בפרשת השבוע כמה פעמים. אהרן הכהן נצטווה "להעלות נר תמיד" ולהניח את הציץ "על מצחו תמיד". ובסוף הפרשה פרטי הקרבן ששמו הוא: "קרבן תמיד". גם במצוות מחיית עמלק, המצטרפת פעם בשנה לקריאת התורה, כ' הרמב"ם: "מצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים (של עמלק) ואריבתו כדי לעורר איבתו" רגע.. שום דבר מדברים אלו לא באמת נעשה "כל הזמן". אהרן היה מעלה את הנרות רק פעם אחת ביום, ומדוע נחשב שאהרן מעלה נר תמיד? הכהן היה לובש את הציץ, רק כשהיה לובש את שאר הבגדים, כיצד מקיים הוא את הצווי, "והיה על מצחו תמיד"? והדבר המעורר את התמיהה הגדולה ביותר, מדוע אנו קוראים "פרשת זכור" פעם בשנה, אם הצווי לזכור את מעשי עמלק "תמיד"?
כנראה שאנו זקוקים להגדרה מחודשת של "התמדה". אין הכוונה "כל הזמן", ואפילו לא כל הזמן שהדבר אפשרי, כשאין אילוצים אחרים.. אלא אם אנחנו רוצים באמת להתמיד, אנו צריכים להיות עקביים! אנו צריכים לקבוע לעצמינו זמנים, שבהם ניישם את הדברים החשובים לנו באופן קבוע. גדולה כוחה של העקביות, על כוחה של התדירות. צעדיו העקביים של "הצב", השגיים יותר מריצתה הזמנית של "הארנבת". אהרן הדליק את הנרות רק פעם ביום, אך בכל יום, בכל יום, בלי פספוס אפילו של פעם אחת. וכפי שרש"י כותב בקרבן התמיד "תמיד: מיום אל יום, ואל יפסיק יום בנתיים" גם קביעות של פעם בשנה על פני כל חיינו, משמעותית יותר, מאשר תקופה כזו או אחרת, של מיקוד בתחום מסויים, ועזיבתו בהמשך..
אנחנו לא יכולים להיות הורים מושלמים, כל הזמן. אך אנחנו יכולים להחליט, שבכל יום במשך עשר דקות כשילדינו חוזרים מבתי הספר, ועשר דקות לפני שהם שוכבים לישון, ניהיה ההורים המושלמים בתבל. הילד יהיה במרכז תשומת הלב, תגובותינו תיהינה פרופורציונאליות ובונות.. רק עשר דקות! אבל.. כל יום!
אנחנו לא יכולים "להגות יומם ולילה" אך להתאמץ לקיים את ההלכה "ויקבע עת ללמוד, וצריך שאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה" (סימן קנה) כולנו יכולים. וכדי להמחיש עד כמה הקביעות היא משמעותית הוסיף השולחן ערוך "ואם יש לו חק קבוע ללמוד כך וכך ליום, והיה טרוד ביום ולא השלימו, ישלימנו בלילה מיד" (סימן רלח). אין כאן שום אזכור של כמה חומר ללמוד, או כמה זמן, אלא רק כיצד אפשר בתוך חיינו המאתגרים, להצליח לגדול "תמיד".
"צא הלחם בעמלק מחר" (שמות יז ט) אנחנו מצווים להפסיק לומר "מחר", להלחם בדחיינות, לקבוע לעצמינו זמנים קבועים, ולהפוך את "המחר" ל "היום יהיו בעיניך כחדשים"
(הרב אברהם רינת)