מבחן האופטלגין כמשל
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם:
פרשת משפטים פרשה שכל כולה עוסקת בדיני המשפט העברי…כשם שיש מערכת משפט לאומה כזו ואחרת כך גם לאומה העברית יש מערכת חוקים, שעל פיהם יישק דבר..כך לפחות היה ניתן לחשוב וכך גם גורמים לנו לחשוב..
אלא שזה ממש גם לא נכון..ומכמה היבטים…המשפט העברי בשונה מכל מערכות משפט אחרות, מערכת החוקים שלו בנויה שלא על פי השכל וההגיון האנושיים, כמו גם שלא על פי מוסכמות הציבור או נציגיהם המחוקקים..אלא כל כולו מבוסס על תורה מסיני, הווי אומר: לא השכל וההגיון הם שקובעים את מערכת חוקיו כי אם השכל העליון בורא העולם הוא שקבע את כללי המשפט..
ומה רע כל כך בהגיון האנושי? שואלים השואלים..שאלה הגיונית לא כך?!
לשאלה זו ניתן מענה הגיוני משהו..דוגמא שתמחיש בפנינו על האבסורד שקיים במערכת חוקים שנוצרה על פי ההגיון האנושי.
כולם בוודאי שמעו על משרד הבריאות. חלק מהסמכויות שהוענקו לו, הוא לקבוע ולאשר שימוש בתרופה כלשהי, וזאת על ידי בדיקת בטיחות שעורכים לאותה תרופה.
לפני זמן מה שמעתי מקרוב משפחה על פולמוס שהתעורר בנטילת תרופה ידועה לשיכוך כאבים, הטענה העיקרית שהועלתה כנגד השימוש בה, שכתוצאה מנטילת התרופה, גרמו התופעות לוואי שלה לנזקים עד כדי מוות למשתמשים.
ואכן חלק מהמדינות אסרו את השימוש בה ולעומתם חלק מהמדינות מאשרים שימוש חופשי באותה תרופה, גם מבלי הצורך להידרש למרשם רופא..(כך גם בא"י מאשר אותו משרד את השימוש בתרופה. -מאמר תורני מטבעו שיעסוק בענינים תורניים, לשם מה אנו נדרשים למידע רפואי, שמקומו בעלון רפואי לכך נמשיך ונבאר..).
עתה נשאל שאלה פשוטה?
ההגיון 'הפשוט' היה מחייב להטיל איסור גורף על השימוש בתרופה בכל המדינות בלא יוצא מן הכלל..שכן החומר הפעיל בתרופה המהווה את הסיכון למשתמש, אין לו את כושר ההבחנה בין מדינה למדינה..שבמדינה אחת הוא מסוכן ובאחרת לפתע הוא מקבל על עצמו להתנהג יפה. ודאי שלא…אלא מה יש שיקולים לכאן ושקולים לכאן. כל צד מציג עמדה המורכבת משיקולים אחרים כמו רווח מול הפסד וכו'..
וכאן נשים לב, השיקולים והעמדות של שני הצדדים, שיקולים ענייניים מסתבר איפוא, ועם זאת חילוקי הדעות ביניהם, מביאים לכל צד לנקוט למעשה ההיפך מהשני, זאת אומרת ההגיון כאן אין בידו לשמש כגורם מכריע בין הצדדים שכן לשיטת שניהם, הם פועלים וקובעים את שקובעים אך על פי ההגיון, אלא מה אותו ההגיון של האחד, הוא 'החסר הגיון' של השני..
בשורה התחתונה, ההגיון אין כוחו יפה, כשיש שני דעות של אנשים, שכן ההגיון סך הכל, הוא דעה של אותו בעל הגיון, ולשני התופס בדעה שונה, הגיון נוסף משלו, אם כן איזה מן ההגיון הוא ההגיוני?
כל תשובה שנעניק לשאלה זו ותהיה ההגיונית ביותר, שוב פעם תעמוד מול ההיגיון של הצד השני וחוזר חלילה..
דבר נוסף שמצביע גם הוא על חולשת ההגיון האנושי..הוא שינוי ההגיון שבכל תקופה..
לאמור, דברים שנחשבים בעיני העולם כהגיוניים, כעבור זמן הם נדחים הצידה, והגיון חדש תופס את מקומם. מה שנחשב בעבר לדבר הגיוני כיום הוא משובץ במשבצת 'הלא הגיוני'..וגם מה שכיום הוא ההגיוני בעיני העולם, בעתיד יצטרף לחברו 'הלא הגיוני' מן העבר..וכך כל הגיון מותנה בזמן כלשהו – עובר הזמן משתנה גם ההגיון…שיטות ותתי שיטות שלטו בעולם במשך שנים רבות, וביום אחד הם קרסו לתוך תהום הנשייה. כל אותם השיטות היו מבוססות על הגיון כלשהו, ועם זאת הם נעלמו ואת מקומם כבש לו הגיון אחר עם תפיסה הפוכה משל קודמו.. זה נראה הגיוני?.. שכך זה יעבוד?!..
מכל זאת אנו מסיקים ללמוד על חולשתו של ההגיון האנושי, ומכאן גם על החוק והמשפט המתהווים ממנו. ובשל זה באה תורתנו הקדושה, ומציגה בפנינו מערכת חוקים המבוססים, לא על פי ההגיון והשכל האנושי שמוגבל הן מצד קוצר השגתו הן מצד נגיעותיו, אלא משפטי התורה מבוססים על פי "השכל העליון" הקב"ה..
ודוגמא שתמחיש בפנינו את ההבדל בין חוק ומשפט של אומות העולם, ובין חוק ומשפט של התורה הקדושה, נתפוס את פרשת עבד עברי, שמכוחה נעמוד על ההבדלים בין שני מערכות משפט הללו.
לצערנו בכל אומה ואומה יש את הרוב שהולך בדרך הישר, ויש את המיעוטים שהולכים בדרך רעה, בין שאר המיעוטים הללו נמצאים כת הגנבים…
לפי החוק והסדר של אומות העולם, אם נתפס גנב, אחת דינו להיזרק לכלא בין הסורגים, נו יש בזה מן ההגיון, כך יראו חבריו הגנבים את העונש ויירתעו לגנוב דברים של האחר..
אלא מה, מגיע האדם הנגנב וצועק בפני השופט, הגנב אמנם קיבל את עונשו, אבל כספי הנגנב "איכה"?
עונה לו השופט הגנב בא על עונשו, ובאשר לכספך, גש נא לחברת הביטוח, הצג בפניהם את המסמך המאשר שביטחת את נכסיך, והכל יבוא על מקומו בשלום. אבל לא עשיתי ביטוח משיב הנגנב. או אם כך אתה בצרות, אני מצטער אדוני אין מה לעשות תישא בהפסדים פוטר אותו השופט.
הגנב הקטן יושב בבית הסוהר, אם עד היום סוג ההתמחות שלו בעניני גניבות הקיף מקסימום "סדר" אחד או שניים, בבית הסוהר הוא פוגש גנבים מכל הגוונים, כל אחד ומומחיותו שלו, האחד בפריצת בנקים והאחר בפריצת רכבים, וכן הלאה, וזה הגנב הקטן, אחרי שיושב שם כמה שנים ושותה בצמא את דבריהם, נעשה לבקי 'בשישה סדרים' של איך לגנוב לשדוד ומה לא, דברים שעד לאותו היום לא היה מסוגל לעשות או לא חשב כלל לעשות עתה מקבל חיזוק מרבותיו לעשות הכל, פשוט 'גנבו' מהגנב גם –שם בבית הסוהר- את המוסריות המועטה שעוד קיננה בו.
וכל אותה העת, בניו ואשתו של הגנב השותה בצמא את דברי רבותיו בבית הסוהר..צועקים, אין לנו אבא או בעל שיפרנס אותנו ומה נעשה?…
במבחן התוצאה: הן הנגנב הפסיד, הן הגנב הפסיד, הן משפחתו של הגנב, והן הבריות שבעתיד זה הגנב הקטן גדול יהיה להם..
ולעומת זו איך נוהגת תורתינו הקדושה במקרה מעין זה?
נתפס גנב, קודם כל צריך להחזיר את הגניבה, והיה ואיננה, דואגים לכך שהנגנב יקבל מידי הגנב את מה שלקח לו. וכל זאת מבלי להזניח את הגנב ואת משפחתו..
פשוט מוכרים אותו לעבד, על האדון מוטל לפרנס את העבד ואת אשתו ובניו, ובדמי קניית העבד משלמים בחזרה לנגנב..
נו ומי ירצה להכניס לביתו גנב? ולא עוד אלא להטיל עליו לסדר ולנקות את הבית?, שאם נקח בחשבון, אותו הגנב ייתכן שבמקום לעסוק בניקיון הבית, יעדיף 'לנקות' את הבית מכל הרכוש…ואם עד עכשיו היה צריך לפרוץ באישון לילה בשביל לגנוב כעת מוטל לפניו בית האדון כשולחן ערוך במטעמים, וברצונו יכול 'העבד' ליטול מכל הבא ליד..
מוכרחים לומר, שלא כל משפחה היתה מסוגלת להכניס לביתה אדם עם עבר מפוקפק שכזה, ומי שבכל זאת הכניס לביתו אדם אם תעודת גנב, היה אחד שידע גם ידע לחנך ולהעמיד את הגנב על רגליו, הן מבחינה כלכלית הן מבחינה מוסרית..
וזאת על ידי אופן ההתייחסות לעבד, בצורה שפעמים רבות ניתנת עדיפות לעבד על פני רבו, כמו שאומרים חז"ל הקונה עבד כקונה אדון לעצמו..וכשנוכח הגנב איך דואגים לכל הצרכים שלו ושל בני ביתו, והיחס הטוב שמרעיפים אליו, גנב הוא כבר לא יהיה..
וכמו שידוע המעשה ברבי חיים מבריסק, שביום חתונה של אחד מבניו, הבחין על התרחשות מהומה בקצה האולם, שאל ר' חיים לפשר הדבר, וסיפרו לו שתפסו גנב שבמקום לשמח את החתן והכלה, העדיף לשמח את עצמו וליטול מכל אשר מצאה ידו, ועכשיו רוצים לזרוק אותו מהאולם בבושת פנים, לבל יעז שוב לשלוח ולסחוב מכל הבא ליד חפצים של אנשים אחרים.
אבל ר' חיים, קיבל חלחלה למשמע הדברים, 'ביום החתונה של בני יגרמו בושה לאדם, בשום פנים ואופן לא יהיה כך'.
התלמידים תמהו 'רבינו אם לא נזרוק את הגנב מהאולם, האיש ימשיך לרוקן ולגנוב מכל הבא ליד'.
אבל ר' חיים לא השתכנע מדבריהם, והעלה פתרון גאוני מחד שלא יתבייש 'הגנב' ומאידך שיתפוס גם –הגנב אתנחתא 'ממשלח ידו'..
תקראו לו בבקשה, שישב לידי במזרח יחד עם החתן ושאר גדולי ישראל שכבדו את האירוע, כאן הוא לא יגנוב, הוא ירגיש אדם מכובד שיושב בשורה אחת עם אנשים גדולים, וכך גם לא יהיה צורך לזרוק אותו מן האולם.
כך היא דרכה של תורה, להעניש בן אדם לא. לחנך כן.
ואחר שעסקנו בחולשת ההגיון האנושי ובמערכת חוקיו בשונה מהמשפט האלוקי, נעבור לעסוק בדברי רש"י עה"פ ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם: בפסוק זה יש שלושה קטעים בדברי רש"י בזה"ל:
ואלה המשפטים – כל מקום שנא' אלה פסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני. ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש (ס"א המזבח):
אשר תשים לפניהם – אמר לו הקב"ה למשה לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו לכך נא' אשר תשים לפניהם כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם:
לפניהם – (גיטין פח) ולא לפני עו"א ואפי' ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל אל תביאהו בערכאות שלהם שהמביא דיני ישראל לפני ארמיים מחלל את השם ומיקר את שם האלילים להשביחם (ס"א להחשיבם) שנא' (דברים לב) כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים כשאויבינו פלילים זהו עדות לעלוי יראתם:
שלשה קטעים מדברי רש"י שלושה קושיות.
האחת מה צורך להסמיך את דיני המשפט לסיני, אחר שכל התורה הקדושה מקורה מסיני.
מה הטעם לקבוע את מושב הסנהדרין, במקום המקדש.
מה הצד שיעלה על דעת משה למנות לעם ישראל את דיני המשפטים מבלי לפרט את טעמיהם, בשונה מכל חוקי התורה, ששנה להם הן את עשית המצוה והן את טעמה.
מפני מה אין לדון בפני ערכאות בדין אחד שהפסיקה בו מקבילה לפסיקת התורה.
התשובה לכל השאלות, בנויה על יסוד אחד: ההיפך מההגיון.
המשפט העברי בשונה מהמשפט של אומות העולם שמבוסס על הגיון אנושי ונועד אך לעשות סדר בעולם ובשביל קיום חברה למופת, שבלא חוק ומשפט איש את אחיו בלעו, וגם אילו בנ"י לא היו מקבלים את התורה ומשפטיה היו צריכים להמציא חוקים ומשפטים בשביל קיום החברה, ואת זה שולל המדרש (המובא בד' רש"י) החוקים והמשפטים נתנו לעם ישראל בדומה לכל המצוות של בין אדם למקום וכשם שהמצוות הללו כוחם נובע מהצו האלוקי כך גם המשפטים והחוקים בדיני ממונות, כוחם נובע מהצו האלוקי הניתן בסיני,
ובזה גם יתבאר מה שציווה הקב"ה את משה לנמק ולפרש להם טעמי החוקים, וזאת משום שעלה בדעת משה שאם יפרש לבנ"י את טעמי הדבר, הם יקבלו את חוקי המשפט שלא כשאר מצוות שקיבלו משום הצו האלוקי, אלא משום ההגיון המונח בעצם חוקים הללו, ולזה עדיף להורות להם את החוקים מבלי לפרט ולנמק את הטעמים ובכך יקבלו את אותם חוקים כצו אלוקי וכשאר המצוות, ולזה מורה לו הקב"ה שיפרט להם את הטעם בכל חוק ומשפט,
ואין לחשוש שעם ישראל יקבלו זאת אך משום ההגיון, שכן אחר שקבעו את מקום המשפט -הסנהדרין בסמוך לבית המקדש, ישכילו עם ישראל לעשות את ההשואה בין מצוות בין אדם למקום, כמו קורבנות ושאר עבודות המקדש שאין בהם מן ההגיון האנושי, אלא צו אלוקי, לדיני המשפט שכך גם מערכת המשפט הינה צו אלוקי.
ובזה מובן מדוע אין לדון בפני ערכאות אף בדין שפסקו עולה בקנה אחד עם פסיקת התורה, שכן אף שבעצם הדין עולה באמיתתו כחוק התורה, אבל כל שנובע הוא מההגיון, עם זה הגיון אנושי, או הגיון של עבודת האלילים, ולא על פי הצו האלוקי, הרי יש בזה חילול השם בעצם ההשואה, שהפסק הוא אותו פסק, ולא עושה את ההפרדה בין פסק היוצא מצו אלוקי, ובין ספק המבוסס על כל השאר.
(נשלח ע”י ראש כולל הפקדתי שומרים http://chazot.s23.upress.link/)