לאהוב או לגרש?
סערת גירוש העובדים הזרים, נמצאת כמה שבועות במרכז השיח הציבורי. "ואהבתם את הגר" נכתב בשלט חוצות ענק, ברחובות תל אביב. כיצד אנו בני העם היהודי, שסבלנו גלויות שונות, וזוכרים "כי גרים היינו בארץ מצרים" מעיזים לחשוב על גרושו של זר?
אך באו נעצור רגע את המתקפה האמוציונלית ללבינו הרחום, ונדבר על זה, בכנות. עזבו לרגע את המועמדים לגירוש כעת, שאף לא אחד מהם עונה על הגדרת "גר", ומאידך גיסא אנו נעזרים בהם במערכות שונות של תעסוקה. בואו נבחן במבט רחב יותר את הדילמה המוסרית הזאת. האם אנחנו שמצווים בפרשה ב"וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר" צריכים לקבל ולהכיל בתוכינו את כולם? או שמא יש לנו לגיטמציה לשמר לעצמינו סביבה ע"פ השקפת עולמינו, גם במחיר גירושו של האחר.
לא תאמינו, באותה פרשה בה נצטווינו פעמים לאהוב את הגר, נכתב: "ושלחתי את הצרעה לפניך, וגירשה את החוי את הכנעני ואת החתי מלפניך.. מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ" כיצד גירוש שבעה עממין שהיו בארץ ישראל, מסתדר עם המסר ההומני של ואהבתם את הגר? אם מצווים אנו לאהוב את הזר, כיצד אנו מצווים לגרש את דיירי הקבע של ארץ ישראל? התורה בעד מגורים משותפים עם שונים מאיתנו, או בעד סטריליות קהילתית?
התשובה נעוצה בטעם הגירוש של האומות שישבו כאן: "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אתך לי.. כי יהיה לך למוקש" הכל תלוי בהליכות, של שכנינו. אם הוא הולך בדרך הישר, מקיים את המצוות שנצטווה בהם, אנו מחוייבים לקבלו. אך אם הליכותיו סותרות את את הדרך בה אנו מצווים ללכת, מצווים אנו לגרשו. בל נחשוב שבידינו לגור בשכנות לכאלה שדרכם עקלקלות, ולא להיות מושפעים מהם. ההשפעה של השכנות היא מוכרחת! משום כך כותב הספורנו "באותו החלק מהארץ שתכבוש אתה, ותשב בו, לא ישבו הם" וכדבריו הידועים של הרמב"ם "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו.. וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים, ואם אינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים.. ישב לבדו יחידי, ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות"
אנו עם רחום, אנו מצווים ללכת בדרכיו, נצטווינו "בעזוב תעזוב עמו" גם לחמור שונאינו. אנו נדרשים "להשיב תשיב לו" גם לשורו של אויבינו.. אסור לנו לענות את היתום והאלמנה.. ומחויבים לתמוך בעני.. אך לא על חשבון לב לבה של האומה הישראלית.. לשמר סביבה תומכת, ורוחנית.
(הרב אברהם רינת)