מדוע נקראת הפרשה "חיי שרה"?

פשרת חיי שרה עוסקת במאורעות שאירעו לאחר פטירת שרה אמנו,לפיכך מתעוררת תמיהה רבה על שמה של הפרשה – "חיי שרה", בדיוק ההפך מהמסופר בה. יש להסתכל ולראות כיצד קיים קשר בין המסופר בפרשה לבין מהותם האמיתית של "חיי שרה".

חיים אמיתיים הם נצחיים. הם אינם מסתיימים בשעת הפטירה, אלא מוסיפים להתקיים ובאים לידי ביטוי בצאצאיו של האדם ובמהלך החיים שנמשך אחר-כך בעולם. מבחינה זו, דווקא האירועים שלאחר הפטירה הם המעידים על טיבם של החיים, כי בכך נבחנת מהותם האמיתית של חיי האדם. כמו שאמרו חז"ל – "יעקב אבינו לא מת", משום ש"מה זרעו בחיים אף הוא בחיים". כלומר, כאשר זרעו ממשיך בדרכו ובאורחותיו, אז אנחנו יודעים ש"אף הוא בחיים".

וכך דווקא בפרשתנו, המספרת על האירועים שלאחר פטירת שרה, אנו רואים את נצחיות חייה. אנו רואים את רבקה, הממשיכה את דרכה של שרה וגורמת לחידוש שלושת הניסים שהיו בימיה וכל אירועי הפרשה מלמדים, כי שיטתה של שרה היא שניצחה.

מהי שיטתה של שרה?
שרה הייתה אמו של יצחק בלבד ושאפה שהשפע האלוקי יופנה רק אליו, בהיותו זה שמסמל את הקדושה. לעומתה, אברהם היה גם אביהן של אומות אחרות (ישמעאל ובני קטורה), והעניק מאשר לו לכל בניו. האירועים המסופרים בפרשתנו מעידים על צדקת דרכה של שרה. הפרשה נפתחת בסיפור מערת המכפלה. במקורה, הייתה המערה מקום קבורתם של אדם וחוה, הורי כל המין האנושי. והנה אנו רואים שאברהם קונה את המערה לקבורת שרה, ובפועל נקברו בה בהמשך השנים, לא אבות כל האומות אלא רק האבות והאימהות של עם-ישראל.
כך גם אליעזר,  למרות שהיה תלמידו המובהק של אברהם כאשר ביקש שיצחק יישא את בתו, לא נענה, ואברהם השיב לו: "בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מידבק בברוך".

וכן גם סיום הפרשה מוכיח על כך. אומרת התורה: "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק", ואילו לבני הפילגשים נתן מתנות "וישלחם מעל יצחק בנו". כך מוכיחה הפרשה כולה את צדקת דרכה של שרה אמנו, שראתה את המשכה דווקא ביצחק בנה וביקשה להעביר אליו את השפע האלוקי. לכן נקראת הפרשה חיי שרה, כי דווקא בה אנו מגלים את נצחיותם ואת צדקתם של חייה.

(לקוח מתוך אתר צעירי חב"ד, מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך טו, עמ' 145)