שימו לב אל הנשמה
התחלנו את התורה מחדש, שוב אנו חוזרים לסיפורים המוכרים של חומש בראשית. חוזרים אל הדמויות המוכרות לנו מסיפורי הגן, בית הספר, מכינה, ישיבה.. נח, אברהם, יוסף, ועוד.. המשימה שלנו היא לגדל את הדמות יחד עם תהליך הגדילה שלנו. ההסתכלות שלנו על העולם משתנה, המבט על עצמינו מתעדכן, אך משום מה סיפורי התנ"ך נשארים בגוון הילדותי, ועם הדמויות אותם ציירנו לעצמינו בסיפורי הגן..
מה היה חטאם של דור המבול? מה המכנה המשותף של חטא העריות והגזל, בהם היו שטופים? מדוע היה צורך למחות את כל היקום כולו? להעניש את החי, ואפילו את הדומם?
העולם מתחלק לארבע קבוצות, דומם, צומח, חי, ומדבר. לכל קבוצה יש את המיקוד שלה. ואנו צריכים לתת דגש לכל קבוצה בהתאם לייחודיות שלה. ברור שבגן בוטאני המיקוד יהיה בתהליך הצמיחה והגדילה של הפרחים, ובגן חיות האטרקציה תיהיה 'חיות' בעלי החיים, התנועה, הקולות.. ולא גופם הפיזי.. ואצל בני האדם המיקוד צריך להיות, בנשמתם הייחודית, ביכולתם המופלאה של "רוח ממללא" בחלק אלו-ה ממעל, שמייחד אותנו.
דור המבול בלבלו את הכל, הגזל והעריות, שמים את עולם החומר בחזית, הם לקחו משהו לא שלהם, והתעלמו מהתפיסה האנושית, השוללת את ההתנהגות הבהמית של "כל דאלים גבר". הם סיפקו את תאוותם מכל אשר בחרו, ואפילו בבהמות. הם לא הבחינו בשום פער בינם לבין החי, בלבלו והשחיתו את דרכם הייחודית של בני האלוקים. בעולם שכזה צריך 'לבלבל' כדי לסדר מחדש. צריך להשחית את כל היקום, ולקבוע סדר עדפויות חדש. בעולם חדש זה, יש מקום רק למי שידע את מקומו, ידע את מטרתו ואת מיקודו. נח שהיה תמים, ישר, ואפילו אם רק ביחס לבני דורו. וחיות ובהמות "שדבקו במינם ולא השחיתו את דרכם" וכדי להמחיש את מטרת המבול, מיד לאחריו אומר הקב"ה "ומראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ" תדעו, אתם עדיפים על בעלי החיים, באופן טבעי החיות ירתעו ממכם, אך כל זמן שיש בכם חיות, שהחלק המיוחד שלכם, חי, נושם, ומתפתח.. כפי שרש"י ממחיש זאת: "שכל זמן שתינוק בן יומו חי, אין אתה צריך לשומרו מו העכברים, עוג מלך הבשן מת צריך לשומרו מן העכברים" כל אחד צריך להתמקד במטרה שלו, בייעוד שלשמו נברא, והמטרה שלנו היא הנשמה.. כדברי הנביא ישעיה בהפטרת השבוע: "שמעו שמוע אלי ואכלו טוב.." אך אין כוונת הבורא לאוכל טוב לגוף.. אלא.. "ותתענג בדשן נפשכם" "הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי.. נפשכם.."
(הרב אברהם רינת)