דבר תורה לפדיון הבן
נחלקו הפוסקים האם פדיון הבן הינה מצות האב, מצוה שהאב מחוייב בה, או שמא היא מצוה של הבן שמוטלת על האב.
הרשב"א סובר כי פדיון הוא מצו?ת האב, ואילו הריב"ש סובר שזוהי מצו?ת הבן המוטלת על האב.
לריב"ש, לפי השיטה שזוהי מצות הבן המוטלת על האב. יש לכאורה ראיה חזקה מן הדיון בשאלת "הוא לפדות ובנו לפדות" נחלקו בכך רבי יהודה וחכמים:
תנו רבנן: הוא לפדות ובנו לפדות ? הוא קודם לבנו. רבי יהודה אומר: בנו קודמו, שזה מצותו על אביו, וזה מצו?ת בנו עליו.
בהמשך מפרש רבי ירמיה כי הכול מודים שאם יש לו רק חמישה סלעים יפדה את עצמו, ולא את בנו. הגמרא בבכורות מסבירה שפדיון עצמו קודם לפדיון בנו משום ש"מצוה דידיה עדיף". מניסוח זה משמע כריב"ש, שזוהי מצו?ת הבן, ועל כן פדיון עצמו, שהוא מצוותו שלו, עדיף על פדיון בנו, שאינו מצוה שלו. אמנם בסוגייתנו (כט.) מוזכר טעמו של רבי ירמיה בשינוי לשון קטן אך משמעותי ? "מצוה דגופיה עדיף", הווה אומר: העדיפות אינה נובעת מכך שאין זו מצוותו; ייתכן שגם פדיון בנו נחשב למצו?ת האב, אלא שמכל מקום, עדיפה מצוה הנוגעת לגופו של העושה על פני מצוה הנוגעת לגופו של אדם אחר.
אם, מכל מקום, נאחז בשיטת הריב"ש, שמדובר במצו?ת הבן המוטלת על האב, עלינו לבחון מדוע הוטלה על האב. מבין שני ההסברים שהצענו לתופעה זו של הטלת חיוב הבן על האב, נראה סביר יותר כי בעניין פדיון מדובר בחיוב מצד בית: לא מצינו בגמרא שבית דין מחויב לדאוג לפדיונו של הבן, והשיטה לא נודע למי אף כותב במפורש כי אין חיוב שכזה על בית דין (וכן פסק ברמ"א יו"ד סי' ש"ה סעיף י).
עלינו להסביר, אם כן, מדוע נחשבת מצו?ת פדיון הבן כמצוה הקשורה לכלל הבית, ועל כן חייב אבי הבית לדאוג לקיומה על ידי בני ביתו. מבחינה הלכתית, הראיה הטובה ביותר לקשר זה היא חיובו הממוני של האב, הפוקע כשגדל הבן: אף שמדובר בשעבוד וחוב ממוני לכל דבר בכל זאת פוקע החוב מן האב ועובר לבן! ולכאורה הדבר קשה: מדוע יפקע החוב הממוני מעל האב? מסתבר שהחוב מעולם לא היה על נכסי האב, כי אם על נכסי הבית; כאשר גדל הבן ויוצא מבית אביו, אין החוב פוקע אפוא מעל האב, אלא ממשיך לביתו החדש של הבן ? בית שהבן עצמו מהווה את ראשו.
הסבר זה הולם את המטרות החינוכיות שבהן מנמקת התורה את המצוה:
ו?ה?י?ה כ??י י?ש??א?ל?ך? ב?נ?ך? מ?ח?ר ל?אמ?ר מ?ה ז??את ו?א?מ?ר?ת?? א?ל?יו ב??ח?ז?ק י?ד הו?צ?יא?נו? ה' מ?מ??צ?ר?י?ם מ?ב??ית ע?ב?ד?ים. ו?י?ה?י כ??י ה?ק?ש??ה פ?ר?ע?ה ל?ש??ל??ח?נו? ו?י??ה?ר?ג ה' כ??ל ב??כו?ר ב??א?ר?ץ מ?צ?ר?י?ם מ?ב??כ?ר א?ד?ם ו?ע?ד ב??כו?ר ב??ה?מ?ה ע?ל כ??ן א?נ?י ז?ב?ח? ל?ה' כ??ל פ??ט?ר ר?ח?ם ה?ז??כ?ר?ים ו?כ?ל ב??כו?ר ב??נ?י א?פ?ד??ה
(שמות י"ג, יד-טו).
הבכור הוא מעמודי התווך של הבית ? החוליה המקשרת בין דור ההורים לדור הבנים. הריגת בכורי מצרים משמעה הרס החברה המצרית, ולעומתה נועד פדיון בכורות לחזק את קישורו של הדור הבא עם מורשת הוריו ועם ביתו.
בע"ה שנזכה.
(נשלח ע"י חגי מנדלוביץ)