שמיני – התרחקות מאש
אש ומים מסמלים שתי הנהגות מרכזיות של הקב"ה: האש מסמלת את מידת הדין-הגבורה, ואילו המים מסמלים את מידת החסד-האהבה.
אסמכתא לכך מוצאים בפרשת שמיני. העונש-הדין האלוה-י על חטאם הנורא של נדב ואביהוא היה "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם" [אכילה מלשון כילוי].
האש מסמלת דין – "ארבעה מיתות בית דין.. שריפה". כאשר פורצת אש במקום מסוים, חייבים כולם לברוח ולהתרחק משם במהירות האפשרית. הורים מלמדים את ילדיהם מגיל צעיר להתרחק מאש. התקרבות יתרה לכיוון האש עלולה לגרום לו לכוויות קשות.
בתיאור חטאם של נדב ואביהוא נאמר "ויקריבו לפני ה' אש זרה", וכבר עמדנו על הקשר בין המילה להקריב למילה להתקרב. נדב ואביהוא התקרבו לבורא – המשול לאש: "כי אש אוכלה הוא" – יתר על המידה, ועל כן האש האלוה-ית פגעה בהם.
הביטוי "ויקריבו לפני ה' אש זרה" רומז לפסוק "והזר הקרב יומת". ישראל, שאיננו כהן, המעוניין להתקרב אל בית המלך ונכנס למשכן למקום שאסור לו להיכנס [הינו "זר" כלפי אותו מקום] מתחייב בדין ובענישה של הבורא.
"איזהו חכם המכיר את מקומו" -אותו זר שנכנס למקום שאינו מתאים לאישיותו, אינו פעל בחוכמה, והמעבר שלו למקום האחר נחשב בשבילו כעבירה. נשים לב, שהמילה לעבור קשורה למילה עבירה -משל לשחקן כדורגל העובר את קו המגרש. השופט יפסוק שהכדור יעבור לקבוצה השנייה.
המשכן קרוי גם מקדש -"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". המהר"ל מבאר, שדבר קדוש הינו 'נבדל'; מרוחק מהתפיסה המקובלת. למשל: רוב בני האדם מקללים את מי שמקלל אותם; בעוד שהצדיק השומר על קדושתו הייחודית שומר על איפוק ואינו מעליב בחזרה.
חטאם של בני אהרן היה שנכנסו שתויי יין למקדש. כהן הנכנס לעבודה צריך להתנהג באופן מיוחד וייחודי, ולהתרחק מנורמות אנושיות זולות, והיות שמרביתם של בני אדם רגילים לשתות יין, הכהן צריך להתרחק ולהתנזר מהיין בטרם ייכנס לעבודת המקדש.
מידת הכעס משולה לאש. אחשורוש כעס על ושתי בעקבות התנגדותו לדרישתו – "וחמתו בערה בו" [האש בוערת ושורפת]. כשם שצריך להתרחק מאש פיזית, כך מומלץ להתרחק מטיפוס כעסן.
חז"ל הדריכו ש"אין מרצין לאדם בשעת כעסו". כאשר חברך כועס על מבחן כושל, אל תנסה להתקרב ולפייס אותו באותו זמן, אלא חכה שיצטנן כעסו, ומתוך שיקול דעת תוכל לדבר על ליבו, לנחמו ולעודדו.