כל ההתחלות
אילו היתה אפשרות למדוד תחושות, מצבי רוח, פחד, שמחה, אלו תוצאות היינו מקבלים בחודש זה? מה היה נחשף מתחת לשכבות השגרה, עמוק עמוק בתוכינו ברגע של כנות? האם רעדת הדגים שבים? או שמחת האפשרות לשוב בתשובה? האם היראה משאגת האריה? או השמחה בהבטחה, הלא מובנת מאליה, של "שובו אלי.. ולא משנה מה מצבינו "ואשובה אליכם"?
סביר להניח שהתחושה המשמעותית ביותר שתצוף היא רצון גדול, אפוף בקונפליקט מתמשך.. כולנו רוצים, באמת רוצים לשנות, לצאת קצת מהמקום בו אנו עומדים או מתחפרים, לרענן, לנוע, להיות במקום טוב יותר. אך הקונפליקט הקשה שמשאיר אותנו שנה אחר שנה לא מסופקים דיו, הוא הפער בין הרצוי למצוי. אנחנו שואפים רחוק, רוצים הכל, ותמיד מנקרת תחושה של: לשנות הכל לא נצליח בחודש אחד, ולעשות קצת.. איזה משמעות יש לזה ביחס למכלול הנדרש? זה מרגיש חסר משמעות, בטל בשישים, וכך אנו נשארים עם הרצון לשנות הכל, וחוסר המוטיבציה לשנות מעט..
פרשת כי תצא מגלה את המשקל האמיתי של מעשה קטן, את ההשלכות של שינוי קל לטובה או חלילה.. רש"י מבאר את רצף הנושאים בתחילת הפרשה: "אבל אם נשאה (את אשת יפת תואר) סופו להיות שונאה שנאמר כי תהיינה לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה, וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה". ובאופן דומה עונשו של בן סורר הוא על שם סופו, המעשה שהוא עושה עכשיו ודאי שאין מחייבו מיתה אך "נידון על שם סופו, שיכלה ממון אביו ויעמוד בפרשת דרכים וילסטם את הבריות". בהמשך הפרשה נמצאות השתלשלויות נוספות: האיש ששונא את אשתו, ומשום "שעבירה גוררת עבירה מוציא עליה שם רע". והנערה שמצאה איש בעיר [..] ומבאר רש"י: "פרצה קוראת לגנב, אילו ישבה בביתה לא אירע לה". והאנשים הניצים "שסופן לבא לידי מכות"
ההשתלשלות הכואבת העולה מן הפסוקים, יש בה נחמה גדולה בימים אלו. נכון, בלתי אפשרי לשנות הכל, ודאי לא ברגע. אך בהחלט בידינו להפוך את השרשרת לחיובית, לדעת שלמעשה קטן יש משמעות גדולה, ההחלטה לבחור בטוב גם אם הוא מינורי, יש בה שינוי כיוון, אנחנו הופכים את העבירה גוררת.. למצוה גוררת.. את המריבה שסופה מכות, לשתיקה שסופה שלום. את הקשר הזוגי הטהור, שסופו בנים מאירים את העולם. ואת המעשה הקטן שה' ידון אותנו של שם סופו, וישקלל את כל ההשלכות של השינוי לטובה, כבר עכשיו!
בהמשך הפרשה אנו נתקלים בהשתלשלות הנרחבת של מעשה טוב, במשקל האמיתי של מצוה אחת בלבד.. כלשונו של רש"י: "אם קיימת שלוח הקן סופך לבנות בית חדש, ותקיים מצות מעקה, שמצוה גוררת מצוה, ותגיע לכרם, ושדה, ובגדים נאים..
(הרב אברהם רינת)