מחתות החטאים – ציפוי למזבח

הדפסה

לאחר מחלוקת קרח ועדתו מצוה ה' את משה להפוך את מחתות האנשים שחטאו לציפוי למזבח, ולא ברור מדוע זכו מאתיים וחמישים איש אלו שהיו במחלוקת קרח ועדתו, שדווקא מחתותיהם ייעשו ציפוי למזבח הקדוש?
הנצי"ב מוולוז'ין מבאר שרצון 250 איש אלו היה שונה משאיפת קורח, דתן ואבירם: "מאתיים וחמישים איש אלו היו באמת גדולי ישראל בכל פרט, גם ביראת ה'…רק הרהרו בלבם אחר רצון ה' ומסרו עצמם למסירת נפש, ולמות על אהבת ה'. שכיון שידעו שמעלת הכהונה והקטרת הקטרת גורמת דבקות ואהבת ה' חיפשו דרך להגיע לעבודה זו אף במחיר חייהם ולכן נקראים 'החטאים האלה בנפשותם', שביקשו לאבד נפשותם רק כדי להשיג מעלת האהבה והחסידות, מה שאינו לרצון הי"ת'" (העמק דבר במדבר טז א).

על פי זה קושר הנצי"ב את פרשת קורח עם סוף פרשת שלח העוסקת במצות ציצית, אשר מופיע בה פעמיים ציווי זכירה, "וזכרתם את כל מצוות ה'" ו"למען תזכרו ועשיתם". שתי זכירות אלו הם כנגד שני סוגי אנשים- מי שחי חיים רגילים אבל צריך לזכור לעשות את המצוות, ומי שמתבודד ושקוע באהבת ה', שגם הוא צריך לזכור לעשות את המצוות בזמנן, ולא לוותר על מצוות עקב דבקות מוגזמת.כך שהחוט הלבן שבציצית רומז לזכירה הראשונה לעוסק במלאכתו שלא ישכח את עשית המצוות בגלל המלאכה וחוט התכלת רומז שגם כשאדם שקוע במחשבות גבוהות הוא צריך לזכור את עשיית המצוות עצמה.
'ולא תתורו אחרי לבבכם' פירושו, בהקשר זה, לא לחפש  מצוות או דרכים חדשות שאינן על פי התורה(העמק דבר, סוף שלח).

למרות רצונם הטהור של אותם 250 איש, רצון שהביא לכך שמחתותיהן היו ראויות לציפוי למזבח, דרכם היתה לא נכונה, כי הם ניסו למצוא את הדרך אל הדבקות בה' שלא דרך מצוותיו.

(ע"פ הרב יורם אליהו, מתוך עלון באהבה ובאמונה)