המזוזה בפרשה
קביעת מזוזה בבית היא מצוות עשה מן התורה, כפי שנאמר (דברים ו',ט'): "וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ". המזוזה מכילה את תמצית האמונה הכתובה בשתי הפרשיות הראשונות של "קריאת שמע".
פרשת "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (דברים ו', ד'-ט'). היא הפרשה של קבלת עול מלכות שמים ושל האמונה שיש בורא עולם, שהוא יחידי והוא מנהיג העולם.
פרשת "שְׁמַע" מדברת על אחדות (יחידות) ה', על אהבת ה' ועל שאיפת ההתעלות של האדם אליו בכל לב ובכל נפש. על הנחלת התורה לצאצאים, על קיום התורה ושמירתה במחשבה וברגש, בדיבור ובמעשה. פרשת "שְׁמַע" מכוננת את הבית להיות מקדש ה'.
הפרשה השנייה במזוזה: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי"(דברים י"א, י"ג-כ"א), היא הפרשה של קבלת עול מצוות. בפרשה זו מוזכרים גם שכרם של מקיימי המצוות ועונשם של המפירים אותן. פרשת זו מלמדת כי כל קורות החיים באים מיד ה' ושקיום המצוות מסייע לשלום ולאושר.
הפרשיות כתובות על קלף, והן נכתבות בכתב של סופר סת"ם – ראשי תיבות: ספרי תורה, תפילין, מזוזות – על גבי קלף כשר לפי כל כללי כתיבת ספר תורה.
קביעת המזוזה בפתח הבית היא הכרזה כי בבית זה חיים לאור העקרונות שהמזוזה מסמלת. אנו מנשקים את המזוזה לשם חיבוב המצווה. מי שנושק למזוזה מביע את הזדהותו עם שני העקרונות הללו: קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצוות.
מעבר לכך מעניקה המזוזה שמירה לבית שהיא מונחת בפתחו. זוהי המהות של המזוזה, אשר שם ה' – "ש-ד-י" חקוק עליה. שם זה הוא אחד משמותיו של הקב"ה, המרמז לראשי התיבות: שומר דלתות ישראל.
חכמינו הרחיבו רבות על סגולתה המיוחדת של מצווה זו. בתלמוד מסופר על אונקלוס, אחיינו של קיסר רומי, שהתגייר. הקיסר לא אהב את העובדה שאחיינו החליט להצטרף לעם היהודי המובס והמוכה, והוא שלח גדוד חיילים לתפוס אותו ולהביאו לרומי כשהוא אסור באזיקים.
אונקלוס הוצא מביתו והובל על ידי חיילי רומי. ליד המזוזה הקבועה בפתח הבית הוא נעמד וחייך. תמה מפקד הגדוד הרומאי ושאלו: "חיוך זה על שום מה?" ענה אונקלוס: "אצל אומות העולם המלך יושב בתוך ביתו, בארמון פנימה, וחייליו שומרים עליו מבחוץ. אצל היהודים, המצב הפוך בתכלית! אנו משרתיו ועושי רצונו של ה' יושבים בבית פני מה, והוא המלך, שומר עלינו מבחוץ".
חיילי רומי התפעלו מדבריו, ובמקום להביא את אונקלוס לרומי, הצטרפו הם אל עם ישראל.
את המזוזה קובעים מצד ימין, בשליש העליון של מזוזת הבית בכל פתחי הבית.
אדם חייב להיות זהיר ביותר במצוה זו, שכן כל זמן שהוא נכנס ויוצא דרך פתח ביתו, הוא פוגש בשם ה' הכתוב על גבי המזוזה. ממצוה זו נוצר מלאך שמציל אותו מן החטא, כמו שנאמר (תהלים ל"ד, ח'): "חֹנֶה מַלְאַךְ יְהוָה סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם". מצוה זו היא כנגד מה שציוונו הקב"ה לאהוב אותו בכל מאודנו, ולכן ציוונו לקבוע מזוזה בפתח הבית, שהוא רכושנו, כדי שנזכור לעבוד את ה' מאהבת הלב.
כל הזהיר במצות מזוזה, הקב"ה שומרו הן בכניסתו והן ביציאתו, כמו שנאמר: "ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם." (תהלים קכ"א). מרוב אהבה שאוהב הקב"ה את ישראל, הוא ציוה שנכתוב את שמו על פתח ביתינו.
כדאי מאד לקנות את המזוזה בחנות אמינה שבעליה מוחזק לירא שמים, כדי שלא ניכשל, חלילה, במזוזה פסולה כאשר באופן זה אנו מאבדים את המצווה החביבה ואת סגולותיה.
(מובא ע"י דניאל באבאייב מדברי יהודה רובן. ומוקדש ב"ה לשמירה והגנה וישועת עם ישראל וחיילינו בכל מקום שהם!)