הגעת ליעד
גם מטות גם מסעי, נושאים שונים ומגוונים, מלחמת מדין, בנות צלפחד, בני גד ובני ראובן, מסע אחד שמצטרף למסע ארוך.. איך מחפשים רעיון אחד, מסר מרכזי, מסקנה אחת, בכל כך הרבה חומר? אבל רגע, מי אמר שאנחנו צריכים בכל דבר לחפש את המסקנה, לחפש את השורה האחרונה, יתכן ואנחנו צריכים לשנות כיוון…
ימים אלו של שלושת השבועות וימי בין המצרים, אינם מוגדים לנו מספיק. תשאלו מישהו, מה אנחנו צריכים לעשות בימים אלו? להתאבל על משהו שלא הכרנו? קשה. להמתין שיבוא המשיח? כל יום אנו מחכים לו. אז מה כן?
בפרשת מסעי מתוארות ארבעים ושנים תחנות, במסע שעברו בני ישראל במדבר סיני. פירוט ארוך של: ויחנו.. ויסעו.. ויחנו.. ויסעו.. ושוב.. חנו, ושוב נסעו.. מדוע התורה מתארת את כל התחנות בדרך, לא היה יותר פשוט לכתוב ויסעו ממרעמסס.. ויחנו בתחנה האחרונה, על הירדן?
בני האדם נוטים לתת מקום משמעותי למטרה, ליעד, ופחות מקום לתהליך, לדרך, ולמסע כולו. אנחנו נוטים לשאול מה השורה האחרונה? מה המטרה של כל זה.. התורה מלמדת אותנו לתת מקום לתהליך! להבין שכל מטרה סופית מורכבת מהרבה תחנות בדרך, מהשגים קטנים שיוצרים דבר גדול. איננו צריכים לחפש כל הזמן את מטרת האב, אלא להתמקד בשלב הספציפי בו אנו נמצאים ולהבין שלכל ויסעו.. יש ויחנו.. גם אם אנחנו עדיין בדרך. וזו היתה טענתו של משה לבני גד ובני ראובן: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה" אתם לא מבינים שהמלחה היא לא אילוץ להשגת היעד, המלחמה היא שלב משמעותי בהשגת נחלה בארץ. וגם אם תרצו לחמוק ולקבל את נחלתכם מעבר לירדן, את הדרך, ואת מסע המלחמה, תצטרכו לעבור עם כולם.
ימי בין המצרים נועדו כדי לעצור אותנו לרגע, ולהתמקד במסע הגלות, בדרך לגאולה. אם אדם חושב שתפקדינו בגלות היא רק המתנה לגאולה, טועה! וגישה שכזו עלולה להשאיר אותנו בגלות, עד שנבין שלגלות ישנה מטרה כשלעצמה, היא לא עונש, היא סדנת חינוך. כדברי הנביא ירמיה בהפטרה השניה "מג' הפטרות הפורענות" אתם רוצים לדעת מהי סיבת אורך הגלות? משום ש: "לא אמרנו איה אלוקינו, כשהוליך אותנו במדבר, בארץ ערבה ושוחה, בארץ ציה וצלמוות.." לא חיפשנו את ה' "שבכל צרתם לו צר"שנמצא איתנו בגלות, עד שנדע מדוע הוגלנו אליה. ומשום ש"עזבנו את ה' אלוקינו בעת שהוליכינו בדרך" לא השכלנו להבין שאנחנו לא בהמתנה, אלא אנחנו בעוד תחנה, שגם לה מטרה כשלעצמה…
(הרב אברהם רינת)