הדפסהיש אנשים שבטוחים שהתפקיד שלהם בעולם הוא להיות שופטים ושוטרים על הציבור, מטעם ״קודשא בריך הוא ושכינתיה״ כמובן, פשוט קשה להם לשתוק כשיש יהודים שהם לא ״פרפקט״, צורם להם בעיניים לראות יהודי נכנס לשטיבל ב8:30 כשמתחילים הודו ב8:15, הם נועצים מבטים חדים של תוכחה, תתבייש לך עכשיו באים לתפילה.
זה במקרה הטוב… היותר מחמירים מעירים לעיני כולם בקול גדול, קורה שאדם מן השורה קונה הפטרה לכבוד היארצייט של אביו, ומתחיל את הקריאה ועושה טעות (שמעיקר הדין בכלל לא צריך להחזירו ) ״הלך עליו״ כל ציבור המתפללים מסתכל עליו נו.. נו..
פשש, איזה קנאות לכבוד שמים…
לראות יהודי מחליף צבעים על הבימה לעיני כל, זה מה שה׳ רוצה?! זה מה שעושה לו נחת?! חז״ל מלמדים אותנו מה עושה נחת לקב״ה, ״גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה״ עדיף לעבור על ׳לאו דאורייתא׳ רק שלא שיתבייש אדם מישראל!!! יש לה׳ יותר נחת כשמכבדים את הבנים שלו, יותר מכל ׳לאווין׳ שבתורה. ר׳ ברוך דב ליבוביץ היה אומר ישנה קנאות לשם שמים וישנה ״גיפטע (רעל) קנאות״ ישנם בני אדם אכולים במידות רעות כמו רוע לב, שנאת הבריות, אכזריות, כעס, נרגנות, נקמנות… ומחפשים הזדמנויות כיצד להפעילן ולהוציאן מהכח אל הפועל, ואז כשמוצאים הם שעת הכושר במסווה של ״לשם שמים״ מדומה, הרי הם מקנאים קנאה מחמת מידותיהם הרעות ולא קנאת ה׳, ולזאת יקרא לא ״קנאות״ אלא ״רעל קנאות״.
(נשלח ע"י ניסים חודדה)
