מידותיו של האדם קשורות בנפשו
מסופר בגמ׳ על זעירי שהיה מפקיד את כספו אצל בעלת אכסניה אחת, לימים היא נפטרה, הלך זעירי לבית הקברות כדי לשאול אותה איפה נמצא כספו, היא אמרה לו את מקום המחבוא, ואגב היא ביקשה טובה אם יוכל לשלוח לה את המסרק שלה עם שכנתה שמחר הולכת להצטרף אליה לעולם העליון… מה יש לה לעשות עם מסרק בעולם הנשמות?
לפני שאונקלוס התגייר הוא עשה ״סיאנס״, הוריד את בלעם ושאל אותו איזו אומה חשובה בעולם העליון? ענה בלעם ישראל, שאלו אונקלוס כדאי להצטרף לעם הזה? אמר לו אותו רשע אל תדרוש שלומם וטובתם כל הימים.
אומר הגר״א לופיאן מידותיו של אדם תאוותיו ומאווייו קשורים בנפשו גם לאחר המיתה. למה חכמים לא התירו לנו את הרסן לאכול כמה שבא לנו?! בכשרות מהודרת כמובן… למה זו אמורה להיות בעיה להנות ככל שנרצה מהעולם? בשביל מה זה טוב ההנהגה של ״קדש עצמך במותר לך״? המהר״ל אומר שאש של גיהנום זה לא מה שחשבנו עד היום… מה התכונה של האש? לגרום להעדר, איפה שתפרוץ שריפה לא ישאר כלום אש גורמת לכל מה שעומד בדרכה להיעדר… אדם שנשאר שקוע בתאוות שלו עד מאה ועשרים הוא ישאר איתם גם עד אחרי מאה ועשרים, רק בלי יכולת למלאות אותם…
(נשלח ע"י ניסים חודדה)