"מה אתה רואה?"
ערב רב, אספסוף, מתאוננים.. אלו חלק מהכינויים השונים, בהם מתוארים קבוצות בעם ישראל שלא נהגו כשורה בתקופת המדבר. ובאופן מיידי אנחנו מתרגמים זאת ל.. "זה לא כולם" "זה רק שוליים" ולימודי זכות נוספים על עם ישראל. אך בפרשת שלח אנחנו עומדים נבוכים מול חטאם של המרגלים, התורה מעידה עליהם "כולם אנשים" ומפרש רש"י "כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות ואותה שעה כשרים היו" חובתינו לחפש, מה היה השורש לחטא זה? מהו הכח הכל כך חזק שאפילו אנשים חשובים כמרגלים כשלו בו?
אדם נורמטיבי מרגיש שהוא חי כאן בעולם, במציאות שהיתה ותיהיה, ואנחנו מסתכלים לכאן.. ולשם.. ולומדים את המציאות. כלומר המבט הוא נטראלי, ולאחר שאתה רואה, אתה יודע, לומד, מביע דעה, וכו'. אך בפרשת שלח אנחנו מגלים המבט מתהפך, אנחנו לא מרגישים בעקבות מה שאנחנו רואים, אלא, אנחנו רואים את מה שאנחנו מרגישים.
הגמרא במסכת סוטה מפרשת את צמד המילים "וילכו ויבואו" – "מה ביאתן בעצה רעה, אף הליכתן בעצה רעה". המרגלים החליטו שהארץ לא טובה להם, משום שירדו מדרגתם הרוחנית בארץ ישראל, כשכבר לא יהיו נשיאים. ההחלטה הזו שינתה את המציאות בעיניהם. ה' דואג שיהיו בא"י לוויות כדי שלא ירגישו בנוכחות המרגלים – הם רואים בכך "ארץ אכלת יושביה". הפירות "המשובחים" הופכים להיות "מוזרים". ולא פער הגובה בין הענקים למרגלים גרם לתחושתם הלא נעימה, אלא דוקא ההרגשה הפנימית שהם קטנים כחגבים, גרמה לענקים להביט בהם כך, כפי שהתורה מתארת זאת באופן מפתיע "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם". וכפי שרחב מסבירה למרגלים ששלח יהושע בהפטרת השבוע: אתם יודעים מדוע אני בטוחה כי נתן ה' בידכם את הארץ? משום "שנפלה אימתכם עלינו" ותחושות אלו חזקות יותר מכל התנגדות במהלך הקרב.
פרשת השבוע מסתיימת בפרשת ציצית, החוט בו קושרים ומאגדים את חוטי הציצית, היה צבוע בתכלת, מדוע? מבואר בגמרא במסכת סוטה: "משום שתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד" אתם מכירים מישהו כזה? עם כל הכבוד לקשרים אסוציאטיבים, אך מי רואה תכלת ונזכר בכסא הכבוד?
אדם שעולמו מורכב מחיים ארציים, ומה שמטריד אותו זה היכן נעבוד ומתי ננפוש, כשיראה תכלת הוא יראה רק ים תכול.. הוא יצלול עמוק במציאות הנשקפת בעיניו. אך מי שעולמו הפנימי עשיר ברוח, מי שבאמת כל מה שממלא אותו זה: איך אני מגדיל את שם ה' בעולם? איך אני משלים את ה- "כי יד על כס[..] י-ה" כיצד אני משלים לאלופו של עולם את הא' החסרה בכסאו? אדם כזה כשהוא רואה תכלת הוא ממריא לרקיע. משום שהעיניים הם לא רק האפשרות להביט סביבינו, אלא בעיקר לדעת מי אנחנו!
(הרב אברהם רינת)