"לא כמעט.. לא ליד.."
"שני מטוסים כמעט התנגשו, במהלך מטס יום העצמאות" כותרת מן העיתונות, בעקבות האסון "שכמעט" התרחש במטס. כשקראתי את הידיעה, תמהתי, מדוע איני זוכר כותרת על "שני רכבים שכמעט התנגשו זה בזה"? מה זכו מטוסים אלו, שכמעט תאונה עלתה לכותרות?
אך ההפתעה הגדולה היתה דוקא הכותרת שהתפרסמה למחרת: "בגלל 'תקרית המטס: קורקעו כל מטוסי ההרקולס בחיל האוויר" אבל לא קרה כלום? שאלתי. לא, היתה תקלה הדורשת השבתה של כל המטוסים מדגם זה? למה לקרקע?
פרשת אחרי מות– קדושים, עוסקת בהרחקות שונות, מדברים שאינם תואמים את רוח "עם קדוש". ממעשי העמים שגרו כאן שאנו מצווים "אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים" ועד דברים שנפשו של אדם מחמדתן והתורה מצוה אותנו "אל תקרבו לגלות ערוה" ו"להתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו" כדי להיות "קדושים" יותר.
ושאלה שנשאלת לא מעט, מדוע התורה אוסרת שלבים מקדימים לחטא עצמו? "לא תקרבו" מדוע לא להתקרב אם אני בסוף לא נופל? "כמעשה ארץ מצרים לא תעשו" כ' הדמיון מצביעה גם על מעשים שרק דומים, או מזכירים, את מעשה ארץ מצרים, אפילו שזה לא המעשה ממש. מדוע יש צורך במעגלי הבטחה קשוחים כל כך, אי אפשר לסמוך עלינו שנדע את הגבול?
ככל שאתה גבוה יותר, אתה נדרש לזהירות יתרה. השמים הם לא כביש! אינה דומה כמעט תאונה אוירית, לכמעט .. בכביש. ושם.. למעלה.. גם חריגה ממעגל משני, דורשת תגובה, דורשת קרקוע, כדי להבהיר שהתנהגות כזו אין מקומה למעלה, אלא שם.. למטה.
הפסוק החותם את פרשת קדושים משקף את המעמד שלנו בצורה מיטבית: "והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" נשמתינו חצובה מתחת כסא הכבוד, אנחנו חלק אלו-ה ממעל, אנחנו עם "מופרש ומובדל". משום כך אנחנו נדרשים להיות זהירים יותר, לדעת לתת מקום לא רק ל "אל תביאנו לידי בזיון" אלא גם משקל משמעותי "לאל תביאנו לידי נסיון" משום שישנם מקומות שבהם הכמעט.. הוא לא מעט.
(הרב אברהם רינת)