פיתוח האישיות במדבר
מסלול האימונים שנמתח שם במדבר סיני עד לתוככי מדינת היעד בכנען, היא ארץ ישראל, נועד לחזק את שרירי אישיותו של כל בן ישראל, לפתח בו רוח אנושית חסונה ולבנות בקרבו תודעה מושלמת ויוצרת. הנה מה שרצו מהם – מאיתנו: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה – לא תעשו. כמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה – לא תעשו, ובחוקותיהם לא תלכו".
תרבות מצרים של אז היתה המובילה בין תרבויות עמי קדם. המדע והאומנות, השירה והפולחן, המתירנות המינית והעבדות פרחו להישגים מרשימים, והשפיעו על כל חיי המזרח התיכון. ברור, שההשפעה על העבדים העבריים במשך 210 שנים, היתה מוחצת וחדרה לרקמות אישיותם ועיצבה אותם בדמותה ובצלמה. ואילו בקצה המדבר שכנה כנען. אף היא ארץ מפותחת שחוקים לה, מנהגים ומשפטים ותרבות ומדע וקידמה.. וחוסר מוסר משווע שמהול במתירנות לעילא.
באקלים רוחני זה הציבו הפסוקים אתגר כבד. הם דרשו מהעם להכריז מלחמת תרבות טוטלית, כשחודה מכוון נגד… לב עצמם. הם תבעו מכל בן ישראל, לנקות את אורוות נפשו מן הפסולת של תרבויות המזרח, ששלטו בכל, גם בתודעתם ובלבם.
היתה זו משימה קשה. היה עליהם להתחיל לחשוב מחדש ובמושגים שונים בתכלית. להתחיל להרגיש מחדש בצורה הפוכה ממה שהיה מקובל. הם חוייבו ללמוד לשלוט בחושניות ולכוונה כראוי, לגבור על הפיתוי ולרסנו. היו אלו אימוני נפש מפרכים. מירוץ מכשולים עייף ומייגע על פני מסלול ארוך באורך 40 שנה (למעשה, מסלול ארוך כאורך חייו של האדם). מסלול, שאמנם הצמיח, בסופו של דבר, אישיות חדשה, מאוזנת יותר וחדורת שמחה. אולם, בניית האלטרנטיבה בלב, המטמורפוזה הרוחנית הזאת היא מן המשימות הקשות, שהוצבו אי פעם בפני רוחו של אדם.
המדרש מציג בתמצית את כל מה שהיה בכנען ובמצרים. מסתבר ממנו, שאביריה של המתירנות בדורנו לא חידשו דבר. הקדמונים ידעו גם ידעו, איך "לחיות". אולם נגדה ורק נגדה הכריזה התורה מלחמת חורמה במילים חריפות ביותר שבאוצר לשונה הנקי. משום שמתירנות זו הובילה את עמי קדם לאבדן הרגישות המוסרית, לניוון המצפון, לטשטוש מושגים, לערבוב תחומי טוב ורע, לקהות חושים, לאי התחשבות בזולת – ואלה מובילים כפרוזדור אפל לחוסר רחמים ולאלימות ברוטלית וכו' .
אולם, מאידך גיסא, קובע המדרש בבהירות: "לבנות בניינים כמותם ולנטוע נטיעות כמותם".
זו, איפוא, הנוסחה. היצירה האנושית בתחום הטכנולוגיה וההתפתחות המדעית, התורמת לרווחת האדם – מתקבלת בברכה. בתחומים אלו, יהיה קיים שיתוף פעולה מלא ויוצר, בין עם ישראל ועמי העולם. כמותם – אומר המדרש. כמותם בכל מבנה החיים החיצוניים. כמותם בחרושת, במסחר, במחקר, באירגון מסגרות החיים וכו'. אך לא כמותם בתכני החיים עצמם, בהשקפה עליהם ובמטרותיהם. כי אפשר וצריך להפריד בין השניים, בין הקידמה הטכנולוגית-מדעית לבין קביעת עמדה כלפיהם. התפתחות הטכניקה והמדע הינה ניטרלית, אינה טובה ואינה רעה. המטוס, למשל, יכול לשמש בו זמנית להברחת הרואין ולהצלת חולה אנוש, המוטס לטוב שבמרכזים הרפואיים.
ועל כן, פתוח העולם כולו בפני העברי. אך הוא יטביע עליו את חותם מוסרו הבריא והחמור. המוסר, שרכש באותן שנות אימונים במדבר. אכן, בגישה לחיים ולעולם, הוא ידחה את התערובת הזרה וההשפעה התרבותית הנוגדת. אולם הוא ישתתף יחד עם כל העמים בקידום החומרי של האנושות.
איזון זה, הוא ששמר עליו כיחידה לאומית נפרדת בפני עצמה. בעוד שמתרבויות המזרח הגדולות, נותרו רק פירמידות וחרסים, עדים אילמים ל-"תפארת" העבר.
(מובא ונערך ע"י דניאל באבאייב מדברי הרב משה גרילק שליט"א. – מוקדש לע"נ כל חללי צה"ל בכל מערכות ישראל)