תיקון הלשון – כיצד?
המשנה במסכת אבות אומרת: "הוה דן את כל האדם לכף זכות". כדרכם , החסידים מקבלים את הדברים מעבר למשמעותם הישירה ומפרשים "את כל האדם" לא רק במשמעות כל איש ואיש, אלא גם במשמעות של אדם בשלמותו. כיצד עלינו לדון את עמיתנו לכף זכות? על-ידי שנתייחס אל אישיותו בשלמותה- רקעו, מניעיו, כל הגורמים התורמים לעיצוב אופיו.
אם נביט בו בדרך זאת, יקשה עלינו עד מאוד לדון אותו לכף חובה. אם נהיה מוכנים להתעלם משגיאותיו לאור הערכתנו הכוללת את מלוא אישיותו (כי מי יכול לשפוט מה גורם לנו לפעול כפי שאנו פועלים), תהיה זאת מכת מוות ללשון הרע ולרכילות.
בית המקדש חרב בגלל שנאת חינם; כך קובעים חכמי התלמוד בתארם את ההתרחשויות שהביאו לקריסת מלכות ישראל השנייה. הראי"ה קוק סבור שמלכות ישראל השלישית תקום במלוא תפארתה רק כאשר ידע העם היהודי לתקן את הפגם הזה על-ידי אהבת חינם, שביטויה הראשון הוא שמירת הלשון. דבר זה, המתבטא בראש ובראשונה
בשפיטת האדם בשלמותו על-ידי ראייה מעבר למראהו החיצוני, חייב לתפוס את מקומה של שנאת חינם.
אומנם, הצרעת המקראית נעלמה עם חורבן בית ראשון, אבל הרעיון המוסרי והרוחני הטמון בה אינו מוגבל לתקופה מסויימת. כדרך שאנו מבקשים מיושב מרומים שיראה כליותנו וליבנו בטרם יגזור את דיננו ושיקח בחשבון את כל הגורמים הקשורים למעשינו, כך עלינו לנהוג כלפי זולתנו. וגם כאשר אין אנו מוצאים דרך לדון את האדם לכף זכות, הרי שתיקתנו – שמירת לשוננו – עשויה להיות ביטוי רב-עוצמה ללב סובלני ומבין המכיר שיש באדם יותר ממראה העיניים, ואישיותו אינה מתמצה בצבע עורו, בבגדיו או בתמונות המקשטות קירות ביתו.
(נערך ע"י דניאל באבאייב מדברי הרב משה גרילק שליט"א ומוקדש ב"ה לגאולה הפרטית והכללית של כל עם ישראל במהירה בימינו)