"ממך ואליך"
אתם מכירים, אתם מכירים [..] את התחושה הלא נעימה כשמישהו פונה אליכם, וחוזר על דבריו שוב ושוב באותו ניסוח? כשחבר מספר סיפור שכבר שמעתם ממנו בעבר מילה במילה? מיותר, מעיק, ודורש רענון ושינוי.
פרשיות ויקהל – פקודי חוזרות כמעט מילה במילה, על פרשיות תרומה – תצוה. מדוע דוקא בתורה שכל מילותיה ואותיותיה ספורות. הלכות רבות הנלמדות רק מסמיכות של מילים, והקשרן. ודוקא בספר מדוד זה כל כך הרבה מילים חוזרות? וכי לא פשוט יותר לכתוב "וככל אשר נצטוו כן עשו"?
הטבע האנושי רוצה להתקדם, לשפר, לנוע. אחת מהתכונות המשמעותיות ביותר, ביחס להשגי האנושות הרבים. אך לעיתים דוקא תכונה זו, גורמת לנו לנטוש מוקדם מידי את המערכה. לסגת בשלבי תכנון, או שלבי ביצוע חלקיים, ולרוץ קדימה. התורה משתמשת בלא מעט מילים "מיותרות" כדי להעביר מסר אחד: לא יתכן שיוקדשו יותר מילים לתכנון, מאשר לביצוע! שם נמצא המדד האמיתי. גם כשאתה מרגיש שאתה חוזר אחורה, אתה יכול להוציא לפועל, "לחדש", ולהפוך את החזרתיות, להתקדמות.
העולם בנוי ממעגלים שונים. מעגלי שנה, ועונות. מעגלי חודש, יממה ועוד. מדוע אנו מרימים על נס דוקא את מעגל "החודש הזה לכם ראש חודשים" מה מייחד אותו ממעגלי חיים אחרים?
במעגל החודשי קל יותר להבחין "בחידוש שבחזרתיות" אומנם זו אותה נקודה, אך עברנו תהליך של התכווצות וגדילה, של מיעוט וריבוי, במעגל "הספירלי" אתה אומנם חוזר, אך לנקודה עמוקה יותר. כך אנו צריכים להרגיש בכל "מעגלי החיים" אני חוזר – כדי "לבנות משכן" אתה מציין את "הראש לחודשי השנה" משום "שהתחדשת".וכדברי הנביא יחזקאל בהפטרת פרשת החודש – "ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים, הבא דרך שער צפון להשתחות יצא שער נגב [..] לא ישוב דרך השער אשר בא בו כי נכחו יצא" כשאתה חוזר לביתך לאחר המועד, אתה אומנם "חוזר" אך לא מאותו הפתח, אלא מפתח חדש.
(הרב אברהם רינת)