מחיר הפיזור
מגילת אסתר היא אולי המגילה הרלוונטית ביותר עבורינו, היא לא מגילת חורבן, ולא מגילת לידת משיח בן דוד, היא מגילת השגחה, במציאות של"אנכי אסתר אסתיר". ללא נביאים, ללא תקשורת ישירה, ללא הזכרת שם ה' לאורך כל מגילת הגלות. ממגילה זו, אנו יכולים לשאוב מיקוד למרחב הפעולה שלנו, מה תפקידינו במציאות "מפוזרת" זו.
אסתר, כדי לקחת את הסיכון של "וכאשר אבדתי אבדתי", מציבה למרדכי תנאי מפתיע, אסתר מבקשת ממרדכי "לך כנוס את כל היהודים" מדוע כינוסם של כל היהודים, נצרך להצלתם? וכי אי אפשר לצום ולהתפלל איש איש בביתו שלו, או בקהילתו?
אסתר זיהתה את שורש השותפות והאחדות בין המן לאחשורוש. היא ידעה שישנו משאב אחדות אחד בעולם! וכשהיהודים משתמשים בו, אז "אין שלום לרשעים". כשאנחנו מאוחדים, הם "אינם שומעים איש שפת רעהו". אך כשאנחנו כ"עם"שאמור להיות "אחד", "מפוזרים ומפורדים"משאב האחדות פנוי. הסכמים נחתמים, טבעות החתימה נמסרות, ואחדות שוררת בין הרוצים "לעשות בנו כטוב בעיניהם".
אחדות היא לא מותרות! היא היכולת שלנו לשמור על הכוח העצום הזה אצלינו. היא מאפשרת לנו לגרום למלחמות מבית ומחוץ להתפורר מאליהם. מצוות פורים החברתיות, יצירת החיבור בין "איש לרעהו", בין "הנותן לאביון", החיבוק האוניברסלי הבלתי נגמר של "השתוי", הוא תנאי בסיסי"למהפך מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב", ולחיבור בין דור ודור משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה, עיר ומושב.
(הרב אברהם רינת)