"כולנו מכורים"
כיצד הייתם חושבים לפתוח את פרשת המצוות לאחר מתן תורה? איזו מצוה היא הרלוונטית ביותר, משקפת את המסר של "רצה הקב"ה לזכות את ישראל" בצורה המיטבית? "ואהבת לרעך כמוך" או שמא "עזוב תעזוב עמו"? התורה באופן מפתיע פותחת במצוות עבד עברי, מהי השכיחות של מקרה שכזה? כמה אנשים רוצים לקנות גנב לשעבר, ובפרט שכל הקונה עבד עברי קונה אדון לעצמו? אז מדוע בכל זאת הפרשה פותחת במצווה זו?
עבד עברי אמנם לא שכיח כמצוות אחרות אך יש בו מן היסודות שבכל התמודדות רוחנית. יש בו כדי להצביע על הקושי הגדול שבהתגברות הרוח על החומר.
השבוע השתתפתי בסיור הכרות "ברטורנו" פגשתי בוגרים, עו"ס, ואת הרב איתן אקשטיין האיש והאגדה שיזם והוציא לפועל את המוסד. הוא ניתח בפנינו את תהליך ההתמכרות, ההתמכרות היא הצורך הבסיסי של האדם לגשת לאיזורי הנחות, כולנו מחפשים את זה, וכל טיפול בהתמכרות חייב לגעת במצוקה האמיתית ולתת לה פתרון טוב יותר.
עם ישראל היו עבדים מאות שנים במצרים, לא היתה להם היכולת לדמיין כיצד מתמודדים עם חיי חירות. רובם לא רצו לצאת ומתו במכת חושך. ומי שכן יצא אמר "נתנה ראש ונשובה מצרים".אנחנו "מכורים לעבדות", זה עמוק באופי האנושי, אנחנו לעיתים ממש רוצים את זה, ובמקרים חריגים עד כדי שינוי סדרי העדיפיות שלנו והעדפת"אהבתי את אדוני" יותר מ "את אשתי ואת בני", אנחנו מתאהבים בעבדות ואנו מוכנים לעבוד בה לעולם עדי כדי רציעה.
תהליך הריפוי הוא לא הכחשה ודיכוי, אלא זיהוי וניתוב. אנו צריכים להפנים ש-מה שלא נבחר לעשות יהיה בו מימד של עבדות, עבדי ה' או עבדי הגוף והחומר. אין דרך שלישית. משום כך פרשת המצוות פותחת בעבדות. היא ההקדמה הטובה ביותר לקושי בין עבדות ה' לעבדות אחרת, הקדמה המכריזה "עבדי הם" ולא עבדים לעבדים. אם נבחר שלא לקיים מצוות כדי "להשתחרר" נמצא את עצמינו בעבדות מודרנית הלובשת צורות שונות. נשקע ב "ועבדו לעולם" הזה והבא. נעדיף את אדון החומר על פני ערכים גבוהים יותר.
וכשנתבונן בתהליך ההתדרדרות של העבד, יהיה לנו קל יותר להבין כיצד עבודת המצוות יש בה מן הגמילה, יש בה מן השחרור, משום שהיא הפתרון האמיתי לתכונה האנושית. היא התורה כתבלין ליצר שבתוכינו, וכמאמר הנביא בהפטרת פרשת משפטים "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" משום שכל כוחות הטבע משובעדים לבורא ומשום כך אינם פורצים גבולות. וכדי לשמר את המציאות הזו, גם אנחנו זקוקים"לאלה המשפטים"
(הרב אברהם רינת)