"מזג האוויר"
איך הסתדרו לפני ש..? איך ידעו מה ללבוש? איך ידעו האם לצאת למסלול, מבלי לחשוש משטפונות פתע? השירות המטרולוגי הפך לחלק בלתי נפרד מחיינו. במהדורות החדשות יש להם מקום של כבוד, ריטינג גבוה, חסות, ועוד. ובפרט בזמנים בהם מזג האויר קיצוני, החזאים הופכים למבוקשים במיוחד.
הפלא הוא שגם ביציאת מצרים נושא מזג האויר קיבל מקום של כבוד, באופן המעורר תמיהה."היום אתם יוצאים בחודש האביב" ורש"י מיד מעורר את השאלה הבסיסית, "וכי לא היינו יודעים באיזה חודש יצאו? אלא כך אמר להם ראו חסד שגמלכם, שהוציא אתכם בחודש שהוא כשר לצאת, לא חמה ולא צינה ולא גשמים".
אך השאלה זועקת, עם שלם של עבדים, באמת משנה להם באיזה חודש הם יוצאים? יש כאן גאולת הנפש וגאולת הגוף, של עבדות איומה במשך מאות שנים, האם מזג האויר בזמן השחרור הוא רלוונטי? לא היה עדיף לצאת כמה חודשים קודם לחודש האביב הנעים, בעיצומו של החורף, לחירות?
אך התשובה טמונה במילה אחת שרש"י מזכיר "ראו חסד שגמלכם" עולם עשיית הטוב מתחלק לשניים: הראשון הוא "רחמים", השני הוא "חסד". מה ההבדל ביניהם? רחמים, הם תגובת האדם לסייע, כשהוא נתקל במצוקה של האחר. חסד, הוא התעוררות פנימית עמוקה להיטיב. מבחן הזיהוי בין המצבים הוא, כיצד אתה מרגיש כשכולם סביבך מסודרים לחלוטין, כשאף אחד לא במצוקה בסביבתך. האם אתה נינוח, משום ששום צורך סביבתי לא מעורר בך את הרצון לעזור? או שמא אתה יוצא החוצה, יחד עם החמה שיצאה מנרתיקה, כדי לחפש אורחים, משום שיש בך צורך "בלתי מותנה" להיטיב?
הקב"ה מיטיב עמנו, לא בגלל שמצוקתינו מעוררת את רחמיו. אם זה משום כך, באמת היה מקום להוציא את עם ישראל הסובל, גם בחודשי החורף. ה' מוציא אותנו משום שהסיבה שלשמה באנו לעולם היא: רצונו של ה' להיטיב. הרצון קדם לעולם ולאדם הנזקק, וכדי לממש את רצונו, הוא ברא עולם. ההטבה היא לא אמצעי לשיפור המצב, ההטבה היא המטרה בעצמה. משום כך בגלל, ולמרות, שמזג האויר אינו רלוונטי במכלול הקושי, אך יש בו כדי לסמל על ההטבה המקסימלית של הבורא, על ההטבה הבלתי מותנת במצבינו היחסי.
מצווים אנו ללכת בדרכיו, "מה הוא גומל חסדים, אף אתה היה גומל חסדים" לפתח בעצמינו את הרצון לעזור, לסייע, לתרום, גם כשהצורך אינו זועק, גם כשאיננו מקבלים תמורה, גם כשהתעולת שלנו היא מזערית, משום שההטבה היא לא אמצעי ל [..] אלא היא המטרה!
(הרב אברהם רינת)