מיידיות והשלמה
הזריזות השלמה כוללת שני רכיבים – מיידיות והתמדה.
הזריז, מחמת אהבתו הרבה למצוה, מחכה לרגע הראשוני בו יוכל לקיימה, ואז מבצעה בזריזות. אך מרכיב המידיות אינו מספיק, ויש לשלב עימו את מרכיב ההתמדה [='לדורות'].
טיפוס המתחיל בזריזות ובהתלהבות פרויקט מסוים, אך לאחר זמן מה מתעייף ונשחק ומפסיק באמצע הפרויקט יצא שכרו בהפסדו.
הזריז השלם, אינו דוחה את משימותיו למחר ["מחר נתחיל בדיאטה"], אלא מתחיל היום ["היום אם בקולו תשמעו"] בצעד ראשוני לקראת מימוש יעדיו, ומגלה עקביות והתמדה, עד שמגיע לנקודת הגמר של מימוש תוכניותיו, שהרי "אין המצוה נקראת אלא על שם גומרה".
שני מרכיבי הזריזות מתפרשים בפרשת צו. הפרשה נפתחת בציווי על קרבן העולה: "צו את אהרן ואת בניו לאמר, זאת תורת העולה הוא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר.." (ויקרא ו, ב).
לכאורה, הפתיחה של הפסוק "צו את אהרן ואת בניו לאמר" מיותרת, והיה ניתן להתחיל את הפסוק מהמלים "זאת תורת העולה…"- חז"ל במדרש [רש"י בפירושו הולך בעקבותיהם] מפרשים, שהפסוק רוצה לחדש בכך ש"אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות". הציווי מוליד בשומעיו זריזות בעלת שני מאפיינים עיקריים; 'מיד' ו'לדורות'.
מהפסוק "ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר, וערך עליה העלה, והקטיר עליה חלבי השלמים" למדה הגמרא (פסחים נח) שני כללים בנוגע לסדר הקרבת הקרבנות בכל יום:
א. הקרבן הראשון שניתן להקריב בכל יום, הינו קרבן עולה. יסוד זה נלמד מכך, שמיד לאחר סידור העצים ע"י הכהן בבוקר, התורה מזכירה את עריכת העולה.
ב. הקרבן האחרון שניתן להקריב בכל יום, הינו קרבן עולה, ואסור להקריב לאחר קרבן עולת תמיד של בין הערבים שום קרבן אחר. יסוד זה נלמד מהביטוי "והקטיר עליה חלבי השלמים" – 'שלמים' מלשון משלים; קרבן העולה משלים ומסיים את מערכת ההקרבה היומית.
נמצינו למדים, שקרבן עולה מסמל את שני מרכיבי הזריזות – את מרכיב המיידיות מסמלת העובדה שקרבן העולה מוקרב מיד בראשית היום, ואת מרכיב ההתמדה מסמלת העובדה שקרבן עולה מוקרב בנקודת הגמר והסיום של היום.
במסכת סוכה דף כ"ח, השתבח אחד מחכמי ישראל בשתי המעלות הנזכרות לעיל:
"מימי לא קדמני אדם בבית המדרש, ולא ישנתי בבית המדרש לא שנת קבע ולא שנת עראי, ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי, ולא שחתי שיחת חולין".
אותו חכם זכה להגיע ראשון לבית המדרש, וזכה לצאת אחרון מבית המדרש. בניגוד לבחורים רבים, המגיעים ל'סדר' בבית המדרש מוקדם, אך אינם נמצאים עד סיומו של ה'סדר'.
להיות גם בנקודת הראשית וגם בנקודת הסיום קשה ביותר, אך זה התפקיד שלנו כבנים לה', האוהבים לעשות נחת רוח לאבינו שבשמים בזריזות ובחשק.
(נשלח ע"י אהרון שטראוס)