עקודים, נקודים וטלואים
בפרשת ויצא, ישנה סתירה בפסוקים הדורשת הסבר. בפרשה מתואר, כיצד יעקב גרם ללידת כבשים עקודים, נקודים וטלואים, ע"י קילוף המקלות העומדות בסמוך לשקתות המים. ורבים שואלים, כיצד מקלות מפוצלות, יכולים לגרום לשינויים גנטיים בלידת הולדות.
לאחר מכן כשהמלאך מתגלה ליעקב, מתארת התורה: "וַיְהִי, בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן, וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא, בַּחֲלוֹם; וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים" אם כן מה גרם לצאנו של יעקב, ללדת ולדות אלו? האם המקלות? או שמא נס כפי שמתואר בדברי המלאך?
מצטיירת כאן תמונה, שרלוונטית מאוד אלינו בתקופה זו. לא תמיד מה שאנו רואים, זו באמת התמונה המלאה. אנו מחוייבים, לעשות, להשתדל, כפי כוחות הטבע, שאנו מכירים. אך לא בהכרח שיהיה קשר ישיר בין הפעולה שלנו, לבין התוצאה. מבחינה שמימית, המעשים שלנו הם הבעת רצון, אך לא עלינו המלאכה לגמור, עלינו מוטל לפעול ולהשתדל.
הידיעה הזו שמה שאנו רואים, וחווים הוא רק חלק מהתמונה הכוללת, יש בה נחמה רבה. מותר לשאול, מותר לחקור, מותר להרהר, אך צריך לדעת שישנם דברים רבים נסתרים מאיתנו, ושם טמונות התשובות המלאות.
שנזכה במהרה בימינו, לראות את ביתו של אדון כל, בבניינו. ונוכל לדעת, אך גם לראות ממש, שאחרי חורבן ושריפה, ישנה תקומה גדולה.
(הרב אברהם רינת)