תוחלת החיים – "אין קצבה לשנותיך"

ננסה לחקור – האם גיל אדם ושנותיו זהו דבר קצוב ולא ניתן לשינוי האם ימי שנותינו כבר נחתמו בשעה שנולדנו לתוך עולם זה. ואם סכום חיינו הינו דבר דינמי או מקובע.
מיתת אברהם מוזכרת בסוף פרשת חיי שרה (כה,ז) " ואלה ימי שני-חיי אברהם אשר-חי מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים"
ובפרשת תולדות (כה,כז) " ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים "
מסביר רש"י במקום: " כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודת כוכבים."

רש"י מתקשה בקושיה סמויה שהרי כתוב ויתרצצו הבנים בקרבה " – ע"כ המקרא הזה אומר דורשני שסתם מה היא רציצה זו וכתב אם כן למה זה אנכי רבותינו דרשוהו ל' ריצה כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת עוברת על פתחי ע"א עשו מפרכס לצאת". אם כן, כבר מבטן אמם ולפחות משחר ילדותם התנהגותם העידה עליהם…

ברם, רש"י מסביר שאדם ניכר במעשיו דווקא בגיל [1]13. וכידוע הפרשה ממשיכה בעסקת מכירת הבכורה ושאותו היום נפטר אברהם אבינו ע"ה   הלעיטני נא מן האדם האדם הזה  " – עדשים אדומות ואותו היום מת אברהם שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הקב"ה לפיכך קצר הקב"ה ה' שנים משנותיו שיצחק חי ק"פ שנה וזה קע"ה שנה ובישל יעקב עדשים להברות את האבל ולמה עדשים שדומות לגלגל שהאבלות גלגל החוזר בעולם (ועוד מה עדשים אין להם פה כך האבל אין לו פה שאסור לדבר ולפיכך המנהג להברות את האבל בתחילת מאכלו ביצים שהם עגולים ואין להם פה כך אבל אין לו פה כדאמרינן במועד קטן אבל כל שלשה ימים הראשונים אינו משיב שלום לכל אדם וכ"ש שאינו שואל בתחילה מג' ועד ז' משיב ואינו שואל וכו' ברש"י ישן).

מתעוררת לה קושיה עצומה, ובכן אם הקב"ה הקדים את פטירתו של אברהם אבינו ב5 שנים יוצא אפוא שנכדיו היו בני 15 באותו זמן ואם כן הרי שלכל הפחות שנתיים אברהם "ראה" את עשו שיצא לתרבות רעה?

שהרי אברהם הוליד את יצחק בגיל 100 ויצחק הוליד את יעקב בגיל 60. אם כן אברהם בן 160 בלידתם, ואם הוא נפטר בגיל 175 הם היו בני 15 . וכמצ"ב בטבלה,

ציר הזמן/ אבות     אברהם        יצחק       יעקב ועשיו
הוליד100נולד
נהיה סבא16060נולדו – ויתרוצצו
יציאה לת"ר1737313
נפטר1757515

ואם הסיבה שהוקדמה פטירתו ב5 שנים בכדי שלא יראה את עשו יוצא לת"ר ויזכה לש"ט..

אזי מחד היה צריך להקדים מיתתו  ב7 שנים לגיל 173 . [2]  –  (ו/או שמא ב20 שנה לגיל 160)שאז יוצא שלא היה רואה. ומה נגיד, שכל זמן שאברהם בחיים יכול לקיים מצוות בעצמו ואולי גם להשפיע על דרך חייו של נכדו, ולכן כדאי לו לחיות. אז בכלל מדוע הוקדמה מיתתו? שהיה ממלא את שנותיו, מקיים מצוות, ועל הדרך גם מצטער קצת מהנכד… אבל היה משלים את שנותיו.

או מאידך גיסא להשאיר את ימי שנותיו ב180 – ממה נפשך?

ואף יותר מכך, לא מצינו שאת חמש שנותיו של אברהם מישהו אחר קיבל… כידוע על דוד המלך שהיה צריך להיפטר בלידתו ואדם הראשון "תרם לו" משנותיו 70 שנה.[3] וכפי שמובא במדרש שאדם הראשון הציע להקב"ה לתרום שנים מחייו, וחתם על שטר. אבל אברהם לא קיבל הצעה לוותר על שנים מסוימות.
ולהיכן נעלמו להם 5 שנים שהקב"ה לכאורה חתך מימי חיי אברהם?[4]

ואין לומר שעשו הצליח להוליך שולל גם את אברהם כפי שעשה עם יצחק אביו שהיה סומא…[5]
"ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי" ולענ"ד אפשר ליישב מהמשך הפרשה  (כז,ב)
רש"י שם: "א"ר יהושוע בן קרחה אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג חמש שנים לפניהם וחמש לאחר כן ויצחק היה בן קכ"ג (כי יעקב בן ס"ג כשנתברך דוק ברש"י סוף הסדר) אמר שמא לפרק אמי אני מגיע והיא בת קכ"ז מתה והריני בן ה' שנים סמוך לפרקה לפיכך לא ידעתי יום מותי שמא לפרק אמי שמא לפרק אבא."

מדוע המספר 5?  מה הייחודיות דווקא במספר הזה?

וכשנעיין בדבריו נמצא שיש מין סקאלה של עשר שנים שנקודת הציר היא גיל פטירתו של ההורה.

  122 123…___________________127_________________________132

ובכן הדברים מתוקים מדבש… בעצם הקב"ה "לא חתך" את שנותיו של אברהם שהרי כבר 5 שנים קודם זה בבחינת סמוך ונראה. הוי אומר הגיל המלא של האדם "ימי שנותיו". ושאם אכן היה נחתך משנותיו של אברהם הקב"ה כבר היה חותך 7 או 20 שנים. ולכן באמת גם אף בן אנוש אחר לא קיבל את ה5  שנים הללו כי הם באמת לא נלקחו מאברהם!

ועל השנתיים שכן ראה את עשיו בת"ר אולי אפשר ליישב שגם עשיו בעצמו היה ירא מאברהם ש"ראה" אותו לא כמו יצחק שהיה כבר סומא[6]…דהיינו לאחר מיתתו החל לחטוא בפרהסיה. וכדברי השפתי חכמים במקום.[7]

זאת ע"פ הגמרא בבא בתרא טז:  " אמר רבי יוחנן חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום בא על נערה מאורסה והרג את הנפש וכפר בעיקר וכפר בתחיית המתים ושט את הבכורה".  כלומר דווקא לאחר פטירת אברהם החל חוטא בפרהסיה.
ולולי דמיסתפינא אולי גם האות ה' שנוספה לאברהם טומנת בחובה "החזר" על 5 שנותיו.

*  *  *

סיכומם של דברים אין אדם יודע עת פטירתו ולכן טוב "אשרי אדם מפחד תמיד" ברם, אצל אברהם הקב"ה הקדים זמנו של אברהם שלא יתעצב ולעומת זאת אצל חנוך היה הדבר לטובתו האישית שלא יחטא "ויתהלך חנוך את האלוקים ואיננו כי לקח אותו אלוקים"[8], אמנם יוצא שרק לטובה ה' יתברך מקצר ימיו של אדם. למשל אצל התינוקות שהמצריים דחפו לקירות…והשניים שניצלו היו דתן ואבירם. שמוטב ימותו קטנים וזכאים מאשר גדולים ורשעים.

מאידך גם אם נרצה לדעת את הזמן המדויק כמו דוד, גם לא נוכל מה שקצוב לנו זה מה שנקבל. בברכת עד מאה ועשרים שנה ושנזכה להשלים קצבתנו אכי"ר.

(נשלח ע"י דוד גרנות, לעילוי נשמת אביו ר' צבי נתן ב"ר דוד זצ"ל – איש ירושלים שנפטר בכ"ח אייר ה'תשע"ו יום ירושלים)


[1] אפשר לדייק במילה "זה פירש" שעד עכשיו אולי היה חי חיים כפולים, ומ13 ואילך פורש, וכולו עכו"ם.

[2] ראה לקמן הערה 7

[3] "חיים שאל ממך, נתתה לו ארך ימים עולם ועד". מובא בזוהר ח"ב רל"ה: מכאן למדנו שדוד המלך לא היו לו חיים כלל, חוץ ממה שאדם הראשון נתן לו משלו. וכך העמידו שדוד המלך חי 70 שנה, ואלה 70 השנה נתן לו הקב"ה מאלה השנים של אדם הראשון, שהיה לו לחיות 1000 שנים וחי 930 שנה.

[4] יש גם מקור (זוהר ח"א נה.) שדוד קיבל את שנותיו מהאבות ומיוסף
אברהם – 5 שנים (היה צריך לחיות 180 וחי 175)
יצחק – 0 שנים (חי אכן 180)
יעקב – 28 שנים (היה צריך 175 כחיי אברהם וחי 14)
יוסף – 37 שנים (היה צריך לחיות 147 כאביו וחי 110)
והרב החיד"א במדבר קדמות ערך דוד מקשה מדוע לא חי דוד 140 שנה 70 של האבות ויוסף ו70 של אדה"ר
ומיישב:
א. בשם המפרשים, כיון שחטא אדם נפגמו שנותיו ולא הועילו לדוד
ב. כיון שדוד לא טעם טעם שינה כאילו חי כפול בימים ובלילות, ואכן חי 140

[5] ראה לקמן הערה 6

[6] רש"י שם (כז,א)אליבא דפירוש השני "ותכהין" – בעשנן של אלו (שהיו מעשנות ומקטירות לע"א) ד"א כשנעקד ע"ג המזבח והיה אביו רוצה לשחטו באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו לפיכך כהו עיניו ד"א כדי שיטול יעקב את הברכות

[7] ותליא באשלי רברבי בשפתי חכמים (כה,כז) אות ה
דקשה לרש"י והא ממעים היו נפרדים זה לרשעו וזה לתומו, ועל זה פירש כל זמן כלומר אף על פי שהיה עשו עושה רעה היו תולין בנערותו והבריות לא הכירו בו עד שנעשה בן י"ג שנה, ואם תאמר והא עשו לא יצא לתרבות רעה עד שהיה בן ט"ו שנה, ולמה נתקצרו ימי אברהם חמש שנים כמו שפירש רש"י לקמן, ויש לומר דאותן שתי שנים עשה בצנעה ואחר כך עשה בפרהסיא.

[8] אמר רבי איבו: חנוך חנף היה פעמים צדיק פעמים רשע, אמר הקדוש ברוך הוא: עד שהוא בצדקו אסלקנו.