פורים ואחדות
השבת, פרשת תצוה, קוראים את פרשת זכור, לקיים מצות עשה מדאורייתא, של זכירת מעשה עמלק. ההבחנה המהותית בין עם ישראל לעמלק נעוצה בנקודה הזו – עמלק בתחילה, שולט ומצליח, אך בסופו של המאבק עמלק מתמוטט לחלוטין, בעוד שעם ישראל, גם אם בתחילת המאבק נראה כמפסיד, אך בסיומו של המאבק ייצא כמנצח.
וכך כותב ה'שפת אמת':
והנה בני ישראל נקראים 'ראשית' וגם 'אחרית', אבל בעמלק כתוב 'ראשית גויים עמלק, ואחריתו עדי אובד' [=האבדון של עמלק מגיע בנקודת האחרית-הסוף שלו]. כי הרשעים שארי בחיבורא וסיים בפרודא [=מתחילים בחיבור ובאחדות ומסיימים בפירוד], אבל בני ישראל – הגם שהם עתה מפוזר ומפורד, לבסוף יבואו לאחדות האמת.
המן, הביע רעיון זה בפני המלך אחשורוש. כאשר המן, ניסה לשכנע את אחשורוש, להסכים לחתום על גזרת ההשמדה, הוא תיאר את היהודים באופן הבא: "ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שנות מכל עם ואת דתי המלך אינם עשים ולמלך אין שוה להניחם" (אסתר ג)
הביטוי "עם אחד מפוזר ומפורד" מכיל בתוכו סתירה פנימית – אם העם הינו 'אחד' [=באחדות] אין הוא 'מפוזר ומפורד', ואם העם הינו 'מפוזר ומפורד' אין הוא 'אחד'?!
לאור הפסקה הקודמת של ה'שפת אמת', יתכן להציע, שפשר הביטוי הוא כך:
המהות העיקרית של עם ישראל היא האחדות, ואילו הפיזור והפירוד הוא רק מצב מקרי וזמני. כוונתו של המן לומר, שבממלכת אחשורוש, ישנו עם – שמחינה מהותית ושורשית הוא עם אחד, על אף שכרגע באופן זמני הוא מפוזר ומפוצל במקומות רבים.
לכן, המן נלחם ברצון העם לבנות את בית המקדש מחדש, היות שכל מהותו וייעודו של בית המקדש ליצור בית אחד לכל עם ישראל – והמן רצה למנוע את השיבה הביתה של עם ישראל.
בסייעתא דשמיא, זכינו לנס פורים אז, וזכינו לנס פורים היום – גם לאחר 2000 שנות גלות, שעם ישראל היה מפוזר בכל קצווי תבל, התקבצנו מחדש למקום ולבית אחד יחיד ומיוחד – ארץ ישראל לנצח נצחים!
(נשלח ע"י אהרון שטראוס)