ברית הארץ

הדפסה

ישיבתו בדין של העם היהודי בארץ ישראל נובעת מהבטחת הארץ לאבות, "שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה – כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם". רש"י על הפסוק הראשון שבתורה מסביר מדוע התחילה התורה בבריאה ולא בפירוט המצוות, וכך תשובתו: "ומה טעם פתח בבראשית? משום 'כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים'. שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים – הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". האם די בהבטחה זו כדי לדרוש ולתבוע את זכותנו על הארץ בדין? האם ניתן להצדיק את תוקף ישיבתנו רק מכוח הבטחה זו, שאינה דורשת מאיתנו דבר?

הקשר בין עם ישראל לארצו חוזר במקרא פעמים רבות מאוד, ובשני מישורים שונים: הראשון הוא הבטחת הארץ לאבות, כנזכר; והשני אינו קשור כלל להבטחה אלא לברית:

"אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם: ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו: והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע, ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם… ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה… והשמתי אני את הארץ, ושממו עליה איביכם הישבים בה… ואתכם אזרה בגוים והריקתי אחריכם חרב, והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה".

הבטחת הארץ אינה רק מעניקה טובת הנאה לעם מפונק המקבל את ארצו על מגש של כסף, אלא מכילה גם תביעה מוסרית וערכית מעם ה', להיות ראויים לישיבה בארץ.

בשנת 1939 התבטא מהטמה גנדי – מנהיג הודו – בזכות הערבים לשבת בארץ ישראל, כיוון שהם אוחזים בה עתה ואין לפתוח במלחמה כדי לגרשם. אמירה זו היתה חלק מתפיסת עולמו הפציפיסטית של גנדי, שהתרחקה ממלחמה בכל מחיר. תגובה לדבריו כתב ההוגה היהודי מרטין בובר, במכתב מפורט על זכותו של העם היהודי לשבת בארצו:

"אומר אתה, מהטהמה גנדי, שהקריאה לבית לאומי, קריאה שאינה מפיקה את רצונך, מבקשים לה אישור בתנ"ך? לא, אין הדבר כך. אין אנו פותחים את ספר התנ"ך כדי לבקש לה אישורים… עוד צד שאינך שואל את פיו הוא האדמה הזאת עצמה – שאל את פיה! מה עשו בשבילה הערבים במשך 1300 שנה, ומה עשינו בשבילה אנחנו במשך 50 שנה! האם לא מן הדין הוא שתשובתה תשמש עדות בת משקל במשא ומתן של צדק על השאלה למי הארץ הזאת? דומנה אני שאלוקים אינו נותן במתנה שום כברת ארץ על פני כדורו זה עד שיוכל בעל האדמה לומר מה שאלוקים אומר במקרא 'לי הארץ'. גם לכובש המתיישב הוא רק משאיל את הארץ הנכבשת, ומצפה לראות מה יעשו בה… ארץ זו מכירה בנו כי היא מופרית על ידינו, ובזה גופא שהיא פורייה לנו – מכירה היא בנו. מתיישבינו אינם באים הנה כדרך שבאים מתיישבי המערב לאיזו ארץ כדי להעביד ילידים בשבילם. הם משקיעים את עצמם, את כוחם ודמם, כדי להפרות ארץ זו".

(ר' עדיאל זימרן. נשלח במסגרת "יום יום" של ישיבת הר עציון http://vbm.etzion.org.il/)