שילוח הקן

הדפסה

על פרשת קן ציפור כבר תמהו חז"ל, וקבעו כי "המתפלל 'על קן ציפור יגיעו רחמיך' – משתקין אותו, מפני שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים, ואינן אלא גזירות". בספר החינוך מתפרש ביטוי זה באופן אחר מהמקובל: הגזירות אינן מצוות חסרות טעם, אלא עניינים הטבועים בטבע שנועדו לשמור על הבריאה. אין הקב"ה מרחם על פרטים מעולם החי, שהרי הותר לנו אפילו לשחוט מהם לאכילה. מצות שילוח הקן היא גזרה שמטרה לקיים את המשפחה כדי לשמור על קיומו של המין: מותר ליטול את הביצים, אך אסור להכחיד משפחה שלמה, ויש לשלח את האם כדי שתוכל להקים ולדות חדשים. מטרה דומה מונחת גם ביסודו של איסור "אותו ואת בנו": מותר לשחוט בהמה לאכילה, אך אסור לשחוט משפחה שלמה.

הסבר זה מתקשר היטב להבדל שבין השגחת ה' על האדם לבין השגחתו ית' על עולם החי: על האדם משגיח הקב"ה בהשגחה פרטית, ואילו על החי הוא משגיח בהשגחה כללית, בגזרות טבעיות שמטרתן שמירה על קיום המינים. כמו כן, הסבר זה קושר את פרשת שילוח הקן אל הפרשיות שאחריה: הסובבות אותה: מצות "לא תשים דמים בביתך", שמטרתה להאריך את חיי האדם ע"י הסרת מכשולים מדרכו ומביתו, ואיסורי הכלאיים, שמטרתם לשמור על מיני הצומח הטבעיים.

הסברו של "ספר החינוך" מסביר מדוע דווקא על שילוח הקן מבטיחה התורה אריכות ימים: כנגד שמירה על קיום בעלי החיים, מבטיח הקב"ה להאריך את חיי האדם. זה גם פשר ההקבלה שבין השכר המובטח על שילוח הקן לבין השכר המובטח על כיבוד אב ואם ("למען יאריכון ימיך"), שמטרתו שמירה על מסגרת המשפחה האנושית.

(הרב יואל בן נון. סדרת התקליטורים "שירת התורה", מאת הרב יואל בן-נון, להזמנות: מכללת הרצוג להכשרת מורים, טל' 02-9937333. נשלח ע"י ישיבת הר עציון http://vbm.etzion.org.il/)