אשת יפת תואר
פעמיים בפרשותינו מופיע "כי תצא": בפרשת שופטים – "כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם" – זוהי מצווה כללית, השייכת למצוות העם, המנהיגות והמלחמה של פרשת שופטים. לעומת זאת, ה"כי תצא" של תחילת פרשתנו – "כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו, וראית בשביה אשת יפת תואר…" – היא מצווה פרטית, הנוגעת לחייל שהסתבך. ככזו, היא מתאימה לפרשת כי-תצא, הרצופה מצוות השייכות ליחיד (פרט לזכירת מעשה עמלק, המופיעה בסוף הפרשה).
בניגוד למחשבה הרווחת, מטרתה של פרשת אשת יפת תואר אינו לתת לגיטימציה ללקיחת נשים משלל המלחמה. היפוכו של דבר: הפרשה נכתבה כדי ללמדנו שחייל שלקח אשת יפת תואר, אינו יכול לזרוק אותה ולהתעמר בה. התעמרות פירושה מכירתה של האישה יפת התואר לאדם אחר, כפי שמפורש בתורה: "והיה אם לא חפצת בה – ושילחת לנפשה, ומכור לא תמכרנה בכסף, לא תתעמר בה תחת אשר עיניתה?". זהו עיקרה של פרשה זו, שנועדה לשמור על זכויותיה ועל מעמדה של האישה לאחר שנלקחה בשבי.
מגמה זו עולה בקנה אחד עם מגמה כללית של התורה, לדרוש מגברים אחריות. ידוע בכל העולם שגברים מתעמרים בנשים, מתעללים בהן ונעלמים. התורה אוסרת על כך: מי שבעל אישה – אם כאונס, אם כמפתה, אם כמוציא שם רע שלא בצדק, אם באמה עבריה ואם באשת יפת תואר – אינו רשאי להתעמר בה. האונס, המפתה והמוציא שם רע חייבים לקחתה לאישה ולהתחייב בהתחייבויות הנישואין הרגילים (אם היא ואביה מסכימים לכך), ואף הלוקח אמה עבריה והבועל במלחמה אשת יפת תואר אינם רשאים למוכרה לאחר ("לעם נכרי לא ימשול למוכרה"). מכאן יכולים אנו ללמוד גם מגמה משפטית וגם לקח מוסרי.
(הרב יואל בן נון. סדרת התקליטורים "שירת התורה", מאת הרב יואל בן-נון, להזמנות: מכללת הרצוג להכשרת מורים, טל' 02-9937333. נשלח ע"י ישיבת הר עציון http://vbm.etzion.org.il/)