תרומה – עושר
בפרק כ"ה, ישנו פירוט של כלי המשכן: ארון – "ועשו ארון עצי שיטים" (כה, י), שולחן – ועשית שולחן עצי שיטים (כה, כג), והמנורה – "ועשית מנורת זהב טהור (כה, לא).בפרק זה, כל כלי מיוצג באופן נפרד ועצמאי.
בפרק כ"ו, התורה קובעת את המיקום של כל כלי וכלי, ואגב זה מדגישה את הקשר והזיקה בין הכלים השונים – בין המנורה לשולחן לחם הפנים – "ושמת את השולחן מחוץ לפרוכת, ואת המנורה נוכח השולחן" [שמות כ"ו, לה]. בשונה מהארון המונח בקודש הקודשים, המנורה והשולחן מונחים מחוץ לפרוכת, מקבילים זה לזה [המילה 'נוכח' משמעה כנגד].
לפי הבנתו של ה'חזקוני': הפסוק "ושמת את השולחן.." אינו עוסק רק בתיאור טכני של מיקום הכלים, אלא עוסק גם בשאלת היעד והמטרה של המנורה – המנורה והשולחן מקבילים אחד לשני מכיוון שתפקידה של המנורה להאיר את השולחן עצמו, בדומה למנורת השולחן המודרנית, וכך כותב:
"ואת המנורה נוכח השולחן – להאיר עליו, וכן כתוב בפרשת בהעלותך 'אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות' – פירוש אל השולחן, שהוא מול המנורה, יאירו שבעת הנרות".
גם רבותינו במדרש, רואים במנורה ובשולחן צמד-חמד: "אמר רבי יצחק, הרוצה שיחכים – ידרים, ושיעשיר – יצפין, וסימניך שולחן בצפון ומנורה בדרום" (בבא בתרא כה).
לפי תפיסת חז"ל, כל כלי במקדש מייצג עניין ועיקרון מהותי בחיים – המנורה מייצגת את החכמה, והשולחן מייצג את העשירות.
על סמך פירושו של החזקוני, ניתן לפרש, שהחכמה [=המנורה] צריכה להאיר להדריך ולכוון את העשירות [=השולחן]. עשירות שאינה מוארת ומודרכת ע"י חכמה תורנית צלולה וברורה עלולה לגרום השחתה בתחום המידות ולנפילה מוסרית, כדברי הפסוק "עושר שמור לבעליו – לרעתו" (משלי ה).
כשאין העשיר עושה שימוש מושכל בכסף, ואינו מחלק את כספו לעניים, הכסף עלול להפוך אותו לאדם אטום ואדיש לבעיות החברה; הוא עלול להיות חסר-סבלנות לפגוש אנשים הנמצאים במצוקה כלכלית חמורה. דווקא בגלל העוצמה האדירה הטמונה בעושר, העושר זקוק להכוונה צמודה של חכמת התורה, כיצד להתנהל נכון.
(נשלח ע"י אהרון שטראוס)