קשיים ויסורים
בעולם הזה ייסורים רבים. מחלות, קשיי פרנסה, בעיות ביטחוניות וכלכליות, קשיי החינוך. האופטימיות "אין ייאוש בעולם כלל" נובעת מתפיסה, שלאחר כל ירידה תגיע העלייה המשמחת. להתאזר בסבלנות ולא לקוות כל העת ל'שלום עכשיו'.
מדוע שירי קודש רבים, מתחילים בטון שקט ולאחר מכן הניגון עובר לטונים גבוהים יותר? הניגון מסמל את תהפוכות החיים שעובר האדם. ישנם רגעים שחש עצמו בהתרוממות ובשמחה, וישנם רגעים שמצב רוחו ירוד ונפול. החוסן הפנימי נבחן ביכולת לשמור על יציבות נפשית הן ברגעי השיא והן ברגעי השפל.
בדרך כלל, השיר נפתח בטון נמוך – המסמל את תקופת הירידות והייסורים, ונמשך בטון גבוה – המסמל את תקופת העלייה והגאולה. הדבר תואם למאמרי חז"ל: "כל ההתחלות קשות", "הצדיקים תחילתם ייסורים וסופן שלווה". הצדיקים לא קוצרים מיד את הצלחותיהם, אלא ראשית כול עוברים תקופה ממושכת של עמל ויגיעה, ורק לאחר זמן מרובה נהנים מהפירות.
בפרשת בשלח, עם ישראל מסיים תקופת שעבוד ארוכה של 210 שנים בארץ מצרים, וראה במו עיניו את טביעתם של אדוניהם בים-סוף. בתום תקופה זו, פורצת שירה אדירה מפיהם של משה ועם ישראל – "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'..".
השירה וההודאה של העם לקב"ה אינה רק על נסי הגאולה ממצרים [עשרת המכות וקריעת ים-סוף], אלא גם על תקופת השעבוד והעבדות הקשה במצרים. כעת לאחר שהעם מסוגל להביט על כל המהלך האלוקי מראשיתו ועד תומו מתקבלת תמונת המצב האמיתית, ורואים בחוש כיצד הכול היה לטובה, ואפילו הצרות שחוו במצרים נועדו לטובתם. העבודה הקשה חישלה את אופיו של העם, והכשירה את לבבו לקבל עול מלכות שמים ועבדות ה', במתן תורה.
(נשלח ע"י אהרון שטראוס)